paper

 

אני חייבת לפתוח בגילוי נאות: גיא אדריאן היה, עד לפני שבועיים לפחות, הבוס שלי.

אבל אולי דווקא בגלל זה, בגלל שאני מעורה בפרטים הקטנים, אני אדע ללחוץ על הנקודות הנכונות.

נתחיל בסקירה קצרה: הביט נפתח בנובמבר 2006 כמקום שמשלב בתוכו בית ספר למוזיקה, חדרי חזרות, אולם מופעים ובר בבעלות פרטית. שאר המקום היה בבעלות של אתו"ס – גוף של העיריה האחראי על כל מוסדות ואירועי התרבות והספורט בחיפה.  באיזשהו שלב המימון נעצר, ואז הוחלט להעביר את הבעלות על ההופעות לביט-בר, וגיא נשאר מנהל חדרי החזרות ובית הספר למוזיקה.

אדריאן, בן 33, ירושלמי במקור ובנפש, התחיל לנגן בגיל מאוד צעיר על גיטרה בס. כשהיה בן 16 נפתחה בירושלים הצוללת הצהובה. "אחרי הצבא התחלתי לשהות שם המון", הוא אומר. שם גם הכיר מוזיקאים מקומיים וניגן כבסיסט עם אמנים כמו הדרה לוין-ארדי, שאנן סטריט וחיים אוליאל, ובמקביל עבד בצוללת כמפיק מוזיקלי ללהקות צעירות. "יצאו משם אחלה להקות, הרכבים מדהימים שאני בקשר איתם עד היום".

 

ביט-ספר למוזיקה

 

ואז הגיע הרעיון להקים "סוג של צוללת משודרג", להגדרתו. "מישהו פרטי שרוצה לפתוח מקום כמו הצוללת וכמו ביט, זה סוג של התאבדות, כי אין מקום שמכיל בתוכו תרבות שיכול להחזיק את עצמו. תרבות צריכה להיתמך על ידי העיר". ובחיפה – אתו"ס היו פתוחים לרעיון, ואחרי שנתיים של תכנונים ושיפוצים המקום יצא לדרך.

"זה מקום שהוא הגשמה של מלא פנטזיות שלי: מקום מגניב שאפשר לראות בו הופעות, אבל בראש ובראשונה מקום לנוער. חדרי חזרות למוזיקאים בתחילת הדרך, שגם יבואו ללמוד, גם יבואו לנגן ואז יראו את הלהקות הרציניות על הבמה וירצו להיות כמוהם".

וכדי להגשים את הפנטזיה הזו, הוקם 'פרויקט הרכבים' – פרויקט שנותן להרכבים מקומיים בגילאי תיכון, חזרות בחדרי החזרות של הביט במחיר מוזל, עם סאונדמן צמוד, עם הופעות במסגרת ערבי להקות צעירות בביט, עם אפשרות הקלטה בסוף השנה והכי חשוב – עם מפיק מוזיקלי. עם חלק מהלהקות עבד גיא עצמו.

"גיא שיפר אותנו ברמות", אומר תום וינינגר, גיטריסט להקת 'אחד העם' שמתאמנת כחלק מהפרוייקט. "היום אנחנו מופיעים בכל חיפה ומחוצה לה, כותבים שירים ברמה הרבה יותר גבוהה, השירים שלנו מופקים מקצועית, ויותר חשוב מזה – למדנו גם איך להפיק את השירים שלנו לבד. לא היינו מגיעים לזה בלעדיו".

"הוא לפני הכל בן אדם טוב, מתיחס בכבוד לכולם ועם הרבה הומור", מוסיף ליאור אשבל, גיטריסט להקת 'מוטגן'. "הוא התחבר לכולנו ברמה האישית, הכיר את היחסים בתוך הלהקה וידע איך להרגיע את הרוחות כשצריך".

והביט היה כל מה שרצית שהוא יהיה?

"כן, בהחלט. מספיק לראות את החבר'ה של הלהקות הצעירות. מה שהם מרגישים והפרצופים שלהם כשהם יוצאים מחזרה - זה ההגשמה של ביט מבחינתי", אומר גיא.

ואתו"ס, לפחות לפי ההסכם שנחתם, היו נלהבים להמשיך לתמוך כלכלית.

"כן, עד שלא. זה לא שהם לא ציפו שזה יעלה כסף. יש תקציב מסוים לביט, אבל למקום שהוא בחיתוליו, שיש כל כך הרבה דברים להתעסק בו, כשאתו"ס עוד מחזיקה את כל מקומות התרבות של העיר, נוצר סוג של לחץ וסוג של בלאגן, ומהר מאוד הבינו מה צריך לעשות. גם לי היו פה לקחים שהפקתי: ראיתי שכשאני מתעסק בהופעות, אין לי זמן להתעסק במוזיקה, בתלמידים, ולא לזה התכוון המשורר כשהוא הקים את המקום. לכן בחרתי להעביר את ההופעות הלאה. אבל הביט הוא אחד המקומות המדהימים שאני מכיר, על אף צרותיו הקטנות".

אתה מרגיש ששמו לך רגליים באיזשהו מקום?

"יש אנשים שלא היו חלק מהתהליך והם נגד, זה טבעי. אפשר להגיד שחלק מזה זה אשמתי. יש אנשים שהייתי צריך לרתום ולא רתמתי. אתו"ס, עם כל מה שיגידו, זו חבורה של אנשים שעושים את כל האירועים שאנשים לוקחים כמובן מאליו בעיר, עם מינימום כסף ועם המון אכפתיות. יש שם אנשים שמאוד אכפת להם, ואת זה אין בכל מקום".

מה קרה לכל הדברים שרצית לעשות פה? אולפן, קורס DJ, סדנאות?

"כן, זה עמד לקרות. אבל היה צריך ליצר כאן יותר כסף כדי שזה יקרה. זה לא שאף אחד לא רוצה. ביט זה מקום מאוד דינמי, צריך לעניין פה את הנוער כל הזמן, וצריך שמעבר למנהל של המקום, גם החברה למעלה תבין מה צריך לעשות כדי שהדברים האלה יקרו וכדי שהמקום הזה ימשיך להיות קסם כזה. זו אחת הסיבות שאני עוזב. אם אין לי כח למשוך את הכרכרה הזאת לאן שאני רוצה, עדיף שמישהו אחר יעשה את זה".

ועכשיו, כשהמקום מארח מסיבות טראנסים וסטנדאפ? מה זה עושה לך?

"זה פחות מה שהתכוונתי", הוא צוחק ואז מוסיף: "הדבר הראשון שאני לא אוהב זה הגבלה של גיל בכניסה להופעות. מה שאני התכונתי זה שהחברה שלומדים כאן יוכלו לבוא לראות הופעות בערב, כדי שיהיה להם דלק לעשות דברים. זה הדבר הראשון והעיקרי שמבאס אותי".

אבל מי שבעיקר מתבאס מזה הם חברי הלהקות שמתאמנות בפרויקט, ופתאום מרגישות לא רצויות: "היתה תחושה ביתית, חמה. כמו משפחה", מספר תום. "עכשיו הביט התרוקן, איבד את הלב והנשמה. הוא נראה כמו מקום שיותר חשוב בו האלכוהול מאשר המוזיקה".

"זה היה מקום יחודי, בלי אינטרס", מוסיף ליאור. "תמיד היה כאן מישהו שאכפת לו ממך. כשאני מדבר עם אנשים בגילי – הם ממורמרים על הביט היום. אין להם מקום לצאת ולשמוע הופעות".

גיא, התאכזבת מהקהל החיפאי?

"ממש לא. חיפה הולכת להתפוצץ תכף במוזיקה ותרבות ודברים מגניבים, ככה אני רואה את זה. מי שיקרא יגיד 'על מה הוא מדבר?', אבל אני מסתכל על זה מהצד ואני רואה שזה הולך לקרות".

דווקא ממה שאני שומעת ממוזיקאים פה, בעיקר מדברים על זה שהסצינה רדומה ואין ברירה אלא לעבור לתל אביב.

"זה תמיד יהיה, בכל עיר. חוץ מתל אביב. אבל כשניסיתי לשכנע אנשים להקים את הביט אמרתי שאנשים תמיד יעזבו, אבל אם נקח את הדור הצעיר עכשיו, כשהוא יהיה בן עשרים פלוס, עוד לפני שהוא יעזוב, הוא יחשוב רגע, יגיד 'קבלתי משהו מהעיר, קבלתי משהו מהמקום, הופעתי פה, נגנתי פה, הכרתי אנשים, הכרתי מוזיקאים'. הוא יעבור, אבל הוא יחזור".

מה הולך להיות עם בית הספר?

"אני לא יודע מי יבוא אחרי, אבל הדגשתי מה חשוב לי, וגם באתוס מבינים את זה, ואני מקווה שישמרו כאן אותם פרצופים מרוצים של ילדים".

חוזר לצוללת?

"חוזר לצוללת, חוזר ללמד, חוזר לנגן, להתעסק בהפקות מוזיקליות.

ברגע שאני עם הגיטרה עלי, אני מרגיש הרבה יותר טוב".

 

 

: בא לשכונה בחור חדש.

 

"כשהגעתי ראיתי מקום עם חזון, מקום שעוד לא היה בחיפה, מקום שהוא חלום לאמנים,

אבל לטעמי קצת מיושן, וראיתי בו פוטנציאל להפוך למקום עם תודעה ציבורית הרבה יותר גדולה" אומר גל אלדר, מבעלי הביט-בר.

אלדר, מוזיקאי בעצמו ובעל עבר עשיר בחיי הלילה החיפאיים (הוא הקים את הגובי ואת המוריסון), נכנס כשותף בביט-בר באוגוסט האחרון, והוביל בו שינוי משמעותי הן במראה והן בתכנים, כשהכניס למקום לא רק הופעות מוזיקה, אלא גם מסיבות ריקודים ומופעי סטנד-אפ. "יום ראשון נותן במה ללהקות קאברים ולהקות פחות מוכרות והכניסה אליו חופשית. בימי שני אנחנו עושים מופעי ישיבה אקוסטית, יום שלישי הוא במה פתוחה, יום רביעי כרגע מושכר לליין מסיבות, אבל אנחנו מתכננים להפוך אותו לערב מיוחד לסטודנטים. ביום חמישי הופעה חשמלית בעמידה, יום שישי מסיבות ריקודים לבני 27+, ובימי שבת ערבי סטנד-אפ".

"הרעיון של בית למוזיקאים צעירים הוא מבורך, אבל הסיכוי היחידי שלו להתקיים זה רק אם הבר הופעות עובד וכלכלי. אנחנו מנסים לכוון לקהל יותר בוגר, קהל שאולי קצת התרחק מהמוזיקה, שזה קהל בגיל סטודנטים ומעלה. הקהל הצעיר יותר בכל מקרה קיים, הוא בכל מקרה יוצא. האופי שהתחלנו לתת למקום זה כדי שגם קהל בוגר יותר יוכל למצוא את עצמו בחוויה מוזיקלית כזו". 

 

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש