תקוע על קו הזינוק

ראשי >סובייקטיבי>תקוע על קו הזינוק
paper

אני אשתף אתכם בדילמה שעמדה בפניי. לפני תחילת השנה לא הייתי בטוח כלל אם אני רוצה להתחיל ללמוד וחשבתי ברצינות לדחות את כל העסק בשנה, לעבוד עוד ולצאת לעוד טיול. הדבר מקביל בעיניי לימים בהם הייתי מצליח לגרור את עצמי מדי פעם לחדר כושר או לשיעור ספינינג (לצערי הדבר הכי קרוב לספורט שעשיתי לאחרונה היה ללכת ברצף מהרב תכליתי לבניין הראשי). אף פעם לא היה לי כוח להזיז את עצמי, אבל ברגע שהייתי מצליח להביא את עצמי למצב שבו אני לובש בגדי ספורט ועושה חימום, השאר כבר היה זורם מעצמו. בסופו של יום כזה הייתי אמנם עייף מהרגיל אך מרוצה.

עכשיו דמיינו מצב שבו טרחתם והגעתם לחדר הכושר לאחר סדרה של שכנועים עצמיים מוכנים נפשית להזיע ולשרוף כמה קלוריות ובכניסה אומרים לכם שחדר הכושר לא פעיל כי המדריכים בשביתה. אתם יכולים לעשות מתיחות בינתיים עד שהשביתה תיגמר...

וכך הזמן עובר ואתם מחכים מחוץ לחדר כושר אחרי שעשיתם חימום ואפילו עוד אחד וגם רצתם איזה סיבוב או שניים מסביב לבניין כי אחרי הכל - כבר טרחתם ולבשתם בגדי ספורט. אז עזבו כרגע בצד את המחשבה מה הייתם יכולים לעשות במקום לבוא עכשיו לפה ולחכות שחדר הכושר ייפתח. נכון שהייתם יכולים לראות עכשיו איזה סרט או לקרוא את הספר שמחכה לכם ליד המיטה (ואם אפשר אז על המטוס בדרך לבנגקוק...), אבל זה שייך לעבר.

מה שמצער באמת הוא האימון שכן תעשו אם בכל זאת ייפתח חדר הכושר בקרוב. ההשפעה של המתיחות והשכנועים העצמיים פגה כבר מזמן, מה שהופך את האימון להרבה יותר מעיק ומייגע וסביר להניח שמחר תקומו עם כל הגוף כואב.

אחרי הכל, אם יורשה לי לחזור לרגע לנמשל של כל הסיפור הזה, גם אם יתבטל הסמסטר וגם אם לא, לא הולך להיות לנו, הסטודנטים, קל בכלל. רק המחשבה על כך גורמת לי להצטער ולו במעט שהתחלתי בכלל ללמוד השנה.

ולכל מי שלא הזדהה עם המשל שפרסתי פה לפניכם כי הוא וספורט אף פעם לא היו חברים טובים:

אני איתכם חבר'ה. ניפגש במתחם המזון.

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש