paper

 

עמותת BIG BROTHERS העולמית הוקמה ב-1904 בארצות הברית, על ידי בחור יהודי שתפס ילד גונב. משיחה איתו התגלה כי לילד אין אבא. בעקבות המקרה חשב איזו השפעה על ילדים יש לחיים בלי דמות מאותו מין להזדהות איתה, והקים עמותה שתפקידה לשדך מתנדב מבוגר לילדים הגדלים בלי אבא.

בישראל העמותה הוקמה ב-1973 לפי המודל של העמותה האמריקאית, על ידי קבוצה של אנשים שרצו לתת סיוע ליתומי מלחמה אחרי מלחמת יום כיפור. עם השנים, כשמספר הגירושין בארץ גדל, נוצר מצב שיש הרבה משפחות חד הוריות, בין אם זה מיתמות או מבחירה ואז הוחלט לתת מענה לילדים ממשפחות חד הוריות, בלי קשר לסיבת חיסורו של ההורה, אלא תוך התייחסות לחסך הרגשי  של ילד הגדל בלי הורה מאותו מין ובלי מודל לחיקוי והזדהות.

"כשהוקמה העמותה, גם בעולם וגם כאן" מספרת רינה שמואלי, האחראית על גיוס תרומות ומתנדבים של העמותה, "טיפלו רק בבנים מחוסרי אב, אבל המציאות הכתיבה חיים חדשים, וכיום יש גם הצמדות בין אחיות בוגרות ואחיות קטנות."

כרגע יש בעמותה שמונים ותשע הצמדות של אחים בוגרים וצעירים.

ב- 2003 הוקמה גם בירושלים עמותה דומה, בשם 'אח בוגר אחות בוגרת".

 

"מה שיפה בפעילות הזאת היא שאין בה פן טיפולי." אומרת אורנה יוסף. "וגם אם יש אז הוא לא מורגש מנקודת המבט של הילד. זה חבר גדול. גם לא קוראים לזה אבא חורג, אפילו לא חונך. זה מישהו שבא אליך, רק בשבילך, וכדי לעשות דברים איתך, בגובה העיניים."

"לא כל אחד יכול להיות אח בוגר." אומרת אילנה מושייבה. אורנה ואילנה, שתי העובדות הסוציאליות בארגון, הן האחראיות בפועל על הצמדת אח בוגר לאח צעיר, מדריכות ומלוות את הצמדים לאורך הדרך.

"כל בן אדם שמגיע להתנדב יש לו צורך משל עצמו." אומרת אורנה. "ועל סמך זה, וכמובן על סמך הצפיות של האמא, אנחנו עושים עבודה מאוד מקיפה לפני ההצמדה עצמה: אנחנו מראיינים את האמא, את הילד, אנחנו מבקשים כמה שיותר חוות דעת מגורמים טיפוליים שקשורים לילד, המחנכת, היועצת, הפסיכולוגית. בודקים המלצות גם על האח הבוגר: אנחנו מראיינות אותו ביחד כי זו אחריות גדולה מדי. הם באמת עוברים מסכת סינונים לפני שהם מתקבלים."

 

"זה כמו משרד שידוכים. אנחנו פורסות את כל המידע שיש לנו על האחים הבוגרים והאחים הצעירים, משדכים לפי אופי, ההתאמה היא ממש כמו שידוך בין גבר לאישה. זה לא פשוט."

אילנה מוסיפה     "וכשסוף סוף עושים את ההצמדה, לוקחים בחשבון את כל המכלול, את הרקע של הילד, את הבית, את הצורך, את הצפיות. את המפגש הראשון עושים בבית של הילד, כדי שהילד ירכוש בטחון. לא עושים דברים אטרקטיביים בפגישה הראשונה, שהצפייה לא תהיה בשמים ואז יגיעו לשיא מאוד מהר. יש ימים קבועים, שעות קבועות, אבל מעבר לזה כל הצמדה זורמת אחרת, וככה אנחנו מדריכים את המתנדבים."

 

בנוסף לכל אלה, יש עוד שלוש עשרה הצמדות של סטודנטים עולים מאתיופיה, לילדים עולי אתיופיה. הילדים מקבלים מודל לחיקוי, הסטודנטים מקבלים סיפוק. ומלגה. אורנה: "במסגרת אחים בוגרים לוקחים סטודנטים אתיופים שלומדים באוניברסיטה, ומצמידים אותם לילדם אתיופים מהקהילה. הייתה חשיבה  שאם יש לך מודל לחיקוי שבא מהרקע שלך, מהתרבות שלך, יש לו הבנה יותר רחבה של המשפחה, של הסיפור האישי. ההורים של הילדים האלה עלו לא מזמן לארץ והם מתמודדים עם קשיי קליטה מאוד קשים, מאתגרים. וזה לא שהם לא אוהבי את הילדים שלהם, הם פשוט עסוקים בלשרוד, והילדים קצת נופלים בין הכיסאות. לכן חשוב לנו להכניס מישהו שם שיהווה מודל חיובי, בלי לערער את הסמכות של ההורים."

 

מה זה החסך הזה? מה יכול אח בוגר לתת שהורה לא יכול?

אורנה: "זה לא תחליף להורה, אנחנו מדברים על חסך רגשי, כשאין לילד או הילדה את המודל מאותו המין. מחקרים מדברים על זה שכשלילד אין נוכחות של גבר במשפחה, בין אם הילד אבד את אבא שלו או האבא החליט לא להישאר במשפחה, רואים שילד כזה גדל עם חסכים רגשיים, בטחון עצמי נמוך, וגם הזהות שלו כגבר, של ילד שגדל בסביבה רק של נשים –לוקה בחסר. לא צריך לקרוא מחקרים כדי להבין שזה חסך שיכול להשפיע.

אילנה: "היה לנו למשל ילד מחונן שחי במשפחה חד הורית, ילד גאון, טוב, לא מרדן. שנה שלמה הוא לא הכין שיעורי בית. ערבו את היועצת, והיא הגיע למסקנה שיש איזשהו חסך סביב הקטע של תשומת לב, גם האבא איננו, גם האמא כל היום  מחוץ לבית. הוא בעצם בהפגנתיות לא מכין שיעורי בית כדי לקבל יחס. היועצת הפנתה אותם אלינו. עשיתי לו הצמדה עם סטודנט לפני שנה, נוצר שם קשר מדהים, כימיה מטורפת, הם היו ממש חברים. הסטודנט הזה הוא גם מאוד כריזמטי, שם לב לדברים הקטנים, למה שמעבר. הוא שם לב שהילד גם משקר לאמא שלו שקרים קטנים כאלה, מן ילד מפתח כזה שאף אחד לא באמת יודע מה הוא עושה כל היום. חצי שנה אחרי שהצמדתי בניהם, האמא מתקשרת אלי בהתרגשות שהילד התחיל להכין שיערי בית. את לא יכולה להתעלם מהעובדה שחצי שנה יש לו קשר משמעותי עם מישהו, שמקדיש לו תשומת לב ומתעניין בו. הוא אפילו סיפר לי שבפגישה השלישית או הרביעית הם היו ביחד באיזו חנות, ומוכר שואל מה הקרבה בניכם, והסטודנט אמר בלי להתבלבל, אני האח הבוגר שלו. תחשבי מה זה נתן לילד באותו רגע. תחשבי איזו עבודה האח הבוגר הזה עשה, שהוא נתן לילד הזה את הביטחון והחוזק, וזה מתבטא באופן ישיר גם בבית ספר, למרות  שהם בכלל לא עושים שיעורים ביחד. זה מילא איזה חסך, ועכשיו הילד פנוי לעשות עוד דברים."

 

ידיד משפחה

ידיד משפחה הוא פרויקט ששייך לעמותת 'אחים בוגרים', ותפקידו לצוות מתנדבים ישראלים ותיקים למשפחה עולה מאתיופיה, כדי שיהיו חברים של המשפחה ויעזרו להם בכל קשיי ההתאקלמות בארץ. הפרויקט היה שייך בעבר לעריית חיפה, ועבר לפני כשנה וחצי לידיהם של 'אחים בוגרים'. "כשהוא היה כפוף לעירייה, לא כל כך ידעו איך לנהל אותו", אומרת רינה, שבעצמה מתנדבת בפרויקט. "התחלפו בו רכזות שאף אחת מהן לא הייתה עובדת סוציאלית, והגיעו למסקנה שצריך אנשי מקצוע שירכזו את זה".

כרגע משתתפות בפרויקט עשרים וחמש משפחות.

אילנה: "הביאו את זה אלינו כי זה איכשהו דומה לתפקיד שלנו באחים בוגרים, זה בעצם הצמדות. אם באחים בוגרים אנחנו עוסקים בהצמדת אח בוגר לאח צעיר, בידיד משפחה אנחנו מצמידים מתנדב ישראלי ותיק עם משפחה עולה מאתיופיה. זו חייבת להיות משפחה אתיופית דוברת עברית. תפקיד המתנדב הוא להיות ידיד של המשפחה, אם זו מתנדבת ממין נקבה היא בדרך כלל מתחברת לאמא של המשפחה ודרכה היא יוצרת את הקשר. הן מתיידדות, היא מגיעה אליה פעם בשבוע, ביום קבוע. התפקיד שלה הוא להיות איזו חברה, לתווך בין המשפחה לקהילה, לעזור בהתאקלמות, בבירוקרטיה. זה לא משהו טיפולי, זה גם משהו מאוד חוויתי. באיזה מקום זה דומה למה שנעשה באחים בוגרים, רק שזו אוכלוסיה מסוימת, מאוד ספציפית, ושונה, ולא מדובר רק בילדים אלא במערכת שלמה של משפחה."

אורנה: "היינו רוצים שיתנדבו בפרויקט אתיופים ותיקים שנקלטו בארץ ויכולים לעזור למשפחות חדשות יחסית, אבל לא מצאנו מתנדבים כאלה באזור חיפה."

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש