paper

ביומה הבודד של חופשת החנוכה, אירח החוג לתקשורת, כמידי שנה, את כנס מְתַקשרים השלישי לזכרו של מארק ביאנו ז"ל, תלמיד מ"א מצטיין בחוג שנרצח יחד עם אשתו בפיגוע במסעדת מקסים באוקטובר 2003.

 

היינו ונהנינו. אך כדי להבין אחת ולתמיד כיצד מארגנים מפעל שכזה, שוחחנו עם ארי לימור, תלמיד מ"א בחוג לתקשורת ופעיל בוועדה המארגנת של הכנס.

"זה כנס למאסטרנטים ותארים מתקדמים שנותן בעצם במה להציג את העבודות שלך, שזה דבר מדהים" הוא מספר. "עשית עבודה סמינריונית שהיא ממש טובה ואתה רוצה לקבל עליה פידבק, תשלח אותה לכנס ואתה יכול להתקדם".

 

איזה פידבק מקבלים?

"אנחנו משתמשים בשלושה שופטים: שופט אחד הוא תלמיד מאסטר, שופט שני הוא מהמחלקה לתקשורת ושופט שלישי הוא מבחוץ".

 

מי הם היו השנה?

"כל מיני. זה משתנה בהתאם לתחום".

 

כמה אנשים שולחים עבודות וכמה מתוכן מתקבלות?

"השנה שלחו 25 עבודות. מתוכן התקבלו 12".

 

ואיך נקבע אילו הטובות ביותר וראויות לכנס?

"יש קטע איכותני בו השופט מסביר מה הוא חשב על העבודה המתודולוגית. ויש גם קטע כמותי שבו הוא מסכם בסך הכל מ-1 עד 4. לוקחים את הציונים ומשכללים אותם ורואים את הציונים הגבוהים ביותר".

 

העבודות שהוצגו בכנס, מתמודדות ביניהן?

"ממש לא. אין לזה ציון, אין איזה מנצח ומדליה".

 

סיור ברפובליקת חיפה

 

עניין שהפך למסורת במתקשרים הוא הבאת מרצה אורח מעבר לים. השנה, השנה היה זה פרופ' דניאל ברקוביץ' מביה"ס לעיתונאות ותקשורת באוניברסיטת איווה.

תהינו כיצד נעשית בחירת המרצה האורח וארי שמח להשיב: "פונים לכמה מרצים מחו"ל. מנסים לבחור את המעניינים ביותר. השנה באמת בחרנו בן אדם מדהים, פרופ' ברקוביץ' שהוא אחד מהאנשים היותר מפורסמים בעולם מבחינת יחסי ציבור. מזל שהשגנו אותו".

 

מזל שלו או שלכם?

"לנו היה מזל. פנינו לכמה אנשים וניסינו לשאול אותם. זה לא פשוט להביא אותם לארץ הקודש, במיוחד שהתחלנו לכתוב לאנשים בתקופת מלחמת לבנון. זה לא היה פשוט".

 

והיו אנשים שענו לכם "לא, אני לא מוכן להגיע"?

"היו אנשים שלא רצו לבוא. אנחנו פנינו לכמה ובסוף באמת בחרנו את הבחירה הטובה ביותר. ברקוביץ' היה בחירה מצוינת. ההרצאה שלו הייתה מדהימה, מעוררת מחשבה. הוא הגיע לפה, זרק רעיונות, דברים שהוא עובד עליהם הרבה זמן".

 

מה עוד הוא עשה בביקור בארץ?

"כשהוא מגיע לפה, דואגים לעשות לו לוח זמנים מאוד-מאוד צפוף. נותנים לו זמן ליהנות כמובן. אני אספתי אותו משדה התעופה ביום שישי אחר הצהריים, עשיתי לו סיבוב בחיפה, הבאתי אותו למלון, אספו אותו לארוחת ערב שבת, ארוחת בוקר בשבת, טיילו איתו. ביום ראשון הוא הגיע בחמש לכנס. למחרת, ביום שני, הוא נתן הרצאת אורח באחת המחלקות. ביום שלישי הוא הרצה בסמינר המחלקתי של החוג לתקשורת".

 

הוצאתם אותו מחיפה או שהוא בא לרפובליקת חיפה?

"הוא בא לרפובליקת חיפה, הוא מאוד נהנה מחיפה. הוא היה כמה וכמה פעמים בארץ, בשנת שבתון באוניברסיטת ת"א, אז הוא הכיר את הארץ. הוא מאוד נהנה. יריב צפתי ואורן מאיירס שארגנו את הכנס, דאגו שייקחו אותו למקומות, יראו לו את חיפה, הגנים הבהאיים ועוד מקומות מעניינים. זו הייתה הפעם הראשונה שלו בחיפה".

 

עבודה שחורה

 

חוץ מלהסיע אנשים משדה התעופה, מה היה התפקיד שלך בכנס?

"הכנס הזה מאורגן על ידינו, בין אם זה הפניות, בין אם זה הארוחות, בין אם זה הסידורים ובין אם זה ההרשמות. חוץ מיריב צפתי ואורן מאיירס שמפקחים ועוזרים לנו להרים את הכנס, הכנס הזה מאורגן ע"י סטודנטים למ"א. התפקיד שלנו היה גם לשבת ביחד ולקבוע את הסטנדרטים לעבודות, להפיץ את הקול הקורא, לקבל את העבודות, לקרוא אותן, לחלק אותן לשופטים וכן הלאה".

 

ומה היה התפקיד שלך באופן אישי?

"אני הייתי חלק מהוועדה. הייתי אחראי בעיקר על הרישומים, הצד הלוגיסטי וגם לדאוג ביום הכנס שהכל רץ, משהו שצריך לעשות מאחורי הקלעים".

 

מה העבודה שהכי אהבת מבין כל אלו שהוצגו בכנס?

"כל העבודות היו מעניינות".

 

מה באופן מיוחד?

"מאוד נהניתי מעבודה מאוד יפה של שתי בנות מהחוג שלנו, דנה מרקוביץ ועמירה שיטרית שכתבו על 'המכתב שלא נכתב', מדור ב'לאישה', שזו תופעה מאוד יפה. 'המכתב שלא נכתב' זה מדור ב'לאישה' שהוא סוג של סגירת חשבון. יש לך משהו להגיד לגבי מישהו ולא אמרת, אז בוא תכתוב מכתב – אתה לא חייב לכתוב בשמך, כותבים בעילום שם – ורוב המכתבים הם באמת מכתבים של סגירת חשבון, 'עשית לי ככה' ו'אני ככה' ו'היום, כמה שנים אחרי אני מסתכלת' או דברים שרצית להגיד ואתה אומר אותם בפעם הראשונה, אתה כותב אותם ומעלה אותם וכולם קוראים את זה בעילום שם. הן ממש לקחו וניתחו את המכתבים האלה בצורה מאוד ביקורתית והן עשו עבודה יפה מאוד, מאוד מתודולוגית, מאוד נכונה שפשוט תרמה להבנה. אני מאוד נהניתי".

ארי גם מאוד נהנה מסוג הביקורות שהושמעו: "הביקורות שנתנו להן, הן בעצם ביקורות בונות. בגלל שאהבתי את העבודה, שמעתי את הביקורת כי עניין אותי מה שאומרים והביקורות הן לא ביקורות קשות, אלא 'עשיתן עבודה יפה ואני חושב שאם תוסיפו את המימד הזה, באמת יוסיף לכן לעבודה'".

 

לבוא או לא לבוא? זו השאלה!

 

למי שלא לומד לתואר שני בתקשורת יש מה לעשות בכנס?

"הכנס מאוד מרחיב אופקים. כשתרגלתי, מאוד המלצתי לאנשים לבוא כי אתה חש את התחום, אתה לומד את התחום, כי אין כמו זה. אפשר להגות יומם ולילה במחקרים ולהגיד לך ולהראות לך ולפעמים זה מאוד משעמם, התכלס היבש. ופה אתה רואה באמת מחקרים שלמדת עליהם את הבסיס וגישות שפתאום קורמות עור וגידים ואנשים מפתחים אותן לרעיונות ועושים איתן מחקרים שזה דבר מדהים".

 

ולהדיוט שלא לומד תקשורת יש מה לבוא?

"השאלה מאיזה מחלקה אתה מגיע. ריכזתי את ההרשמה ויש אנשים שפנו אלי מהמחלקה לספרות, המחלקה לאנתרופולוגיה, המחלקה לחינוך באוניברסיטה שלנו פנו. מי שיש לו זיקה לתחום התקשורת, תחום התקשורת הרי מאוד רחב, זה מאוד מעניין לו".

 

ולקהל הרחב יש מה לבוא או שהוא ישתעמם מכל מיני מונחים מוזרים?

"אם אתה לא מבין את תחום התקשורת, יהיה לך קשה להתמצא שמה. אבל יש המון אנשים משכילים בימינו שאוהבים את התקשורת, הם צרכנים של תקשורת ולא צריך להיות דוקטור בתקשורת בשביל לבוא ולהאזין לכמה הרצאות יפות".

 

 

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש