paper
 

כן, מסתבר שגם דניאל סלומון הוא חיפאי. הזמר המוכשר בן ה-33 נולד בחיפה, למד בה פסנתר כבר מגיל 5 ובגיל 18, עזב אותה לטובת תל אביב. שם הוא החל ללמוד ברימון ולעבוד מאחורי הקלעים עם אמנים שונים ביניהם אביב גפן, בלאקפילד, שלמה ארצי, ריקי גל, מיקה קרני ועוד רבים וטובים. בנוסף, הוא גם כתב מוסיקה להצגות ואף הלחין הצגת ילדים "יסוריו של דרקון מאוהב", שעבורו גם הוענק לו פרס המוסיקאי הטוב ביותר בפסטיבל הצגות ילדים חיפה ב-2002.

 

לתודעת הקהל הישראלי פרץ סלומון רק לפני שלוש שנים עם שני אלבומים אישיים מוצלחים-  בשנת 2003 יצא אלבומו הראשון שנקרא  "דניאל סלומון" ובשנת 2005 יצא השני "רבות הדרכים". משני האלבומים יצאו לרדיו שירים שהפכו במהרה ללהיטים כמו: "עדיף", "אין כמו האהבה שלך", "אהבה" ו"רבות הדרכים" (אחד השירים הישראלים האהובים עלי אישית). בימים אלו עובד סלומון עם שלמה ארצי על הפקת אלבומו הבא

בהופעה שכמעט חותמת את סבב ההופעות הזה של "רבות הדרכים" במועדון החיפאי החדש "ביט", תפסנו את דניאל לראיון אישי אישי

דניאל, הראיון הוא לגיליון מיוחד שמוקדש לעיר חיפה ולאומניה. איך אתה כילד שגדל פה, זוכר את ההתבגרות  בעיר?

"כל התבגרות היא סוג של גלות בתוך עולם של מבוגרים שהחוקים בו מוכתבים על ידיהם. ההתבגרות שלי הייתה מלווה בבדידות גדולה בגלל שאני עוסק באומנות ולקח זמן רב עד שמצאתי חייזרים שכמותי. זה קרה בשלב התיכון בעיקר מכיוון שהקהל החיפאי, בעיקר הנוער, תמיד היה בעל טעם איכותי ומעמיק במוזיקה". 

ואיך אתה חושב שאפשר לשפר את הפן התרבותי בעיר?

"במהלך כל השנים שהייתי פה ניסיתי יחד עם חברים ליזום פעילויות אומנותיות ומוזיקליות בעיר, מה שתמיד היה קשה ומלא מהמורות בעיקר בגלל חוסר עזרה מהגופים העירוניים הנוגעים בדבר. הגיע הזמן שאנשים שנוגעים לעניין יראו בפן התרבותי בחיפה ערך עליון כי בהעדר ההשקעה הזו האלימות חוגגת, כפי שרואים בהדר בחיפה, שהייתה חלק מההתבגרות שלי. אין בהדר מקום ראוי אחד להופעות וזו בושה". 

התחלת לנגן על פסנתר בגיל חמש, זה בא מהתעניינות שלך בכלי או יותר מדחיפה של ההורים?

"זה בא ממני אבל באתי מבית מאוד אומנותי, ממוצא פולני, שאומנות היא חלק בלתי נפרד ממנו, כך שזה היה מאוד טבעי בשבילי ללמוד לנגן." 

לאיזה סגנונות התחברת בתחילת דרכך המוזיקלית?

"בהתחלה התחברתי בעיקר למוזיקה קלאסית, תמיד וגם היום. גם האלבומים שלי משלבים אלמנטים קלאסיים ורוק. חדי האבחנה יוכלו להבחין במוזיקה הקלאסית בתוך השירים שלי". 

אתה גם כותב שירים מגיל 12, גיל מוקדם לכל הדעות להתחיל לכתוב בו שירים. איזה שירים הם היו?

"ד"ר רות אפל בקונסרבטוריון רובין נתנה לי בגיל 13 להלחין שירי משוררים, וזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאפשר גם ליצור ולא רק לנגן". 

היית חבר בלהקת התעויט של אביב גפן, עיבדת לו להיטים כמו "לילות לבנים" ו"יומן מסע" והיום אתה עובד גם עם בלאקפילד ,להקתו, איך ומתי נוצר החיבור שלך לאביב גפן?

"עקבתי אחרי אביב בגיל 18, תחילת הקריירה שלו וניסיתי כמה פעמים ליצור איתו קשר ולהעביר לו גרסאות קלאסיות ללהיטים ישנים שלו. כמה שנים לאחר מכן בפגישה מקרית הוא שאל אותי אם אני מעוניין להופיע איתו בשילוב רביעיית כלי מיתר עם שירים לחלוטין שלו. זאת הייתה ההתחלה". 

אתה מופיע עם בלאקפילד בכל אירופה. חשבת לנסות לפרוץ לשוק המוזיקה האירופאי?

"כל נסיעה שלי לחו"ל מלווה אותי התחושה הזו, של כמה כיף זה היה יכול להיות. אני חושב שבעתיד אני אנסה לפרוץ לשוק בחו"ל אבל זה יהיה בצורה שונה מבלאקפילד". 

יש כבר תוכניות לדיסק שלישי?

"משבוע הבא אני נכנס לחזרות באולפן ותוך חודשיים הדיסק אמור להיות מוכן כשכבר בשבועות הקרובים ישתחררו כמה סינגלים חדשים לרדיו. עם הרבה תקווה שיהיה מזל והם יתקבלו באהבה. אני מקווה להשתפר מאלבום לאלבום כך שהוא יהיה יותר טוב מהשניים הקודמים". 

זה יהיה קשה...

(הוא צוחק צחוק נבוך)

עבדת עם המון אמנים במהלך השנים, מאביב גפן עד שלמה ארצי, אבל באלבומים שלך לא רואים שיתוף עם אמנים אחרים, לא היית רוצה לשתף אמנים באלבומים שלך?

"אני לא יודע אם הייתי רוצה עדיין שישתפו איתי פעולה מאחר והייתי שמח לעבור עוד כברת דרך עם כמה אלבומים כדי להיפגש איתם כשאני יותר בשל. בעיקרון אני בעד שיתופי פעולה ואני אשמח לשתף אמנים אחרים באלבומים שלי בעתיד". 

לאיזה שיר משני האלבומים שלך אתה הכי מתחבר?

"כמובן שלכולם, אבל אם הייתי נאלץ לבחור אילו שני שירים לקחת איתי לאי בודד הייתי בוחר ב"כשתחזרי" מהאלבום הראשון וב"פעם" מהשני". 

אם הייתי בודקת היום את הדיסקים במערכת הביתית שלך, איזה דיסקים הייתי מוצאת?

"אפשר למצוא במערכת שלי את האלבום הראשון של ג'יימס מוריסון, את בנג'מין ביולה בדיסק שנקרא "נגטיף" והרבה באך." 

יש לי ציטוט שלך מהופעה ב"מרתף 10" בחיפה: "חמישים שנה אנחנו פה ואפשר בהחלט להגיד שהצלחנו להקים כאן תרבות, רק חבל שהיא אמריקאית..." מה אתה חושב על התרבות והמוזיקה הישראלית?

"אני חושב שאנחנו נוטים לבקר את עצמנו בחומרה גדולה מדי ובמידות שגדולות עלינו בהרבה מבלי לשים לב שהתרבות שיש לנו בארץ היא מאוד ייחודית. זה קצת סוג של התנהגות שאולי טבעית למקום קטן, או ביידיש "שטעטאל ("גטו")."  

לראיין את דניאל סלומון לאחר ההופעה לא היה פשוט כלל וכלל כשצבא קטן של תיכוניסטים התגודד מחוץ לחדר האומנים שבו הוא שהה בתום ההופעה. אחרי שגילו על המקורות החיפאים שלו, הם רצו לצלם אותו, לדבר איתו,  כאילו היה אחד משלהם- נושא הלפיד המוזיקלי שיצא מחיפה ועשה את זה בגדול בארץ ובעתיד אולי אף בחו"ל.

דניאל סלומון לוקח את המוזיקה שלו ברצינות ומתברר שגם במוזיקה ובתרבות הישראלית הוא לא מקל ראש. מי יודע, אולי ציפיותיו מהתרבות המוזיקה בחיפה ובישראל בכלל עוד יתגשמו בעתיד.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כבר לא יכולה לחכות לצאת האלבום השלישי של דניאל סלומון, וכמוהו אני מקווה שגם האלבום הזה יצליח כמו קודמיו ואפילו יותר. מדגימה קטנה שדניאל נתן לקהל בהופעה מהדיסק הממשמש ובא אני יכולה לומר שבהחלט יש למה לצפות.
 
 
חיפה מתעוררת
  מאת:  הילה מור יוסף

 

 

לפני שכותבים על ההופעה, מוכרחים לכתוב כמה מילים על המיקום של ההופעה. מועדון "ביט" הוא מועדון חדש שנפתח בחסות עיריית חיפה שרצתה לתרום במשהו לחיי הלילה והמוזיקה של העיר. הרעיון עצמו מבורך ביותר, ואני בטוחה שכל מי שניסה לחפש הופעות ראויות לשמן באזור יסכים איתי. הביצוע נראה במבט ראשון מוצלח. ההערכה הזו תחייב בדיקה חוזרת במועד אחר כי בזמן שהותי שם לכבוד ההופעה והראיון הייתי אפופה לגמרי בנוכחות של דניאל סלומון. ונוכחותו של סלומון כלל לא מובנת מאליה. כמעט ולא הרגשתי שההופעה התחילה. רגע אחד הלהקה עדיין כיוונה את הכלים והסאונד ופתאום, ללא אזהרה מוקדמת, דניאל פצח בתווים של השיר הראשון.

כאן אני מוכרחה להודות, שאומנם אני קצת גרופי של דניאל סלומון, אך בעיקר בגלל השירים שהוא הוציא לרדיו, שאת כולם אהבתי ללא יוצא מהכלל. את האלבום המלא שמעתי לכבוד הראיון המתוכנן. מבחינתי הגרופיות, אם יש שם עצם כזה, רק התחזקה. כל שיר של דניאל סלומון היה מלא בקולו הצרוד, במילים היפות שמתחברות בהרמוניה ובקלידים שנראו כחלק נוסף בגופו.

החבר'ה הצעירים יותר בגיל התיכון, שבאו למועדון באותו ערב בעיקר כדי לראות את חבריהם מהלהקות הצעירות שחיממו את המופע של דניאל סלומון, נטשו ברובם אחרי השיר השני בערך. המבוגרים יותר, כוונתי לשכבת הגיל שלי וקצת יותר, שמתחברים לסגנון המלודי מעט של סלומון, נשארו כל הדרך עד "רבות הדרכים", בו הוא גרם לקהל לשיר איתו את הפזמון כתריסר פעמים.

ראש עיריית חיפה יונה יהב, שנכח בהופעה, אמר לדניאל בקול רם לאחר סיום אחד השירים שהוא מוכרח לחזור לחיפה. סלומון בתורו התרגש מהמחווה אולם לא נראה נלהב, ובצדק. כשאפשר לספור את מועדוני ההופעות החיפאים על יד אחת, לאומנים ברמתו של סלומון, אין יותר מידי מוטיבציה לנסות להצליח כאן.

סלומון דווקא אמר כמה הוא אוהב את העיר ושמח לחזור להופיע בה, במיוחד במועדון חדש שמעלה תקווה אצל אומנים צעירים, שהוא היה פעם כמותם. אבל מבחינתו כנראה בתל אביב עדיף להישאר... 
 
החליפות מתעופפות
מאת: שירה הרץ
  

דניאל סלומון הופיע בערב הפתיחה של מועדון ה"ביט" מול קהל של מוזמנים בלבד, שהורכב בעיקר מתורמים ובכירי עירייה. ההופעה החלה לאחר שורת נאומים והופעות של שני הרכבים צעירים שמתאמנים בחדרי החזרות במקום. כמה שירים אל תוך ההופעה, והחליפות התחילו לקום בתקווה שלא רואים אותן. השאר זזו באי נוחות. מעט הצעירים שהיו באולם דווקא נהנו.

דניאל ניגן שירים משני האלבומים, חילק את השירים המוכרים באמצע ותיבל בשיר מהאלבום החדש. שליש מהאולם הספיק כבר להתרוקן.

ככה זה במעמדים רשמיים: ראש העיר בא, מברך, מחייך ומיד הולך הביתה.  רק שכך עשו גם רוב המכובדים שהוזמנו.

לפני תחילת ההופעה, דניאל ביקש שיוצב מיקרופון שפונה אל הקהל, כדי שגם אם אורות הבמה יסנוורו אותו, עדיין הוא יוכל לשמוע את תגובות הקהל. ובהחלט אפשר לומר שהוא היה קשוב לקהל, כי הוא קיצר את משך ההופעה המתוכננת בשלושה שירים וויתר על הדרן.

במהלך ההופעה נזרקו לו שאלות. כן, הוא כותב ומלחין בעצמו את השירים.

סלומון דיבר על החשיבות של אולם הופעות כזה בחיפה והביע תקווה שהמקום יתרום להתפתחות התרבותית של העיר ושהרבה אומנים צעירים יצמחו בה. גם בתור אומן, הוא אמר, הוא שמח שיהיה מקום ראוי להופיע בו בפני הקהל החיפאי והציע לפתוח גם סניף בשכונת הדר.

העיבוד, שכלל מתופף, בסיסט וגיטריסט שהיו מצויינים, נתן לשירים גוון מעט רוקנרולי. ב"רבות הדרכים" דניאל לא העלה מישהי לבמה – כפי שהוא נוהג לא פעם בהופעותיו – לשיר את הקול הנשי, ושר את השיר לבד. אבל הוסיף בסוף מין "הפעלה לקהל", תוך כדי עידודם לשיר את הפזמון שוב ושוב, בעודו מצטרף אליהם בהרמוניות.

הקהל התעורר והנגנים החלו מיד לנגן את "אהבה", בטרם הקהל יירדם שוב.

אבל רוב הקהל היה עייף  וזאת לא בשל השעה, אלא אופי המוזמנים. בהופעות שבהן אנשים באים במיוחד כדי לראות ולשמוע את סלומון ומכירים את אלבומיו, ולא רק את השירים שנטחנו עד דק בגלגל"צ, הדינמיקה אחרת.

חבל שכשסופסוף נפתח בחיפה מקום מגניב להופעות, הקהל מורכב ברובו ממוזמנים ועסקנים אדישים שמוכיחים את מה שממילא אומרים על חיפה הרדומה.

אבל דניאל הוא משלנו, הוא כבר מכיר אותנו החיפאים ויודע לתת לנו את מה שאנחנו אוהבים.

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש