מחזירים את ההדר להדר

מעטים הסטודנטים שלא טרודים בענייני מימון, אם זה שכר הלימוד, ההוצאות והשוטפות ועבור רבים מאיתנו גם הוצאות המגורים עצמם. לא פעם אנו נאלצים להתפשר משיקולי תקציב ואם זאת סביר מאוד להניח שאם יציעו לכם את שכונת הדר כמקום לגור בו רובכם יגידו "לא" נחרץ ואף יוסיפו, "גם לא אם ישלמו לי...". מסתבר שהיה מי שחשב אחרת.

ד"ר עירית קינן, ראש המוקד לאחריות חברתית ויועצת נשיא האוניברסיטה לאחריות חברתית, היא יוזמת פרויקט כפר הסטודנטים, פרויקט המעניק מלגה על שכר הלימוד, שכר הדירה והנסיעות לסטודנטים אשר יגורו בהדר ויפעלו למען שיקום השכונה.

איך בעצם נולד הרעיון לפרויקט?

"האוניברסיטה מעורבת בפרויקטים בשכונה כבר שנים, יש פרויקט לשיקום הדר בראשו של פרופ' צבי איזקוביץ'. במלחמה שלחנו מתנדבים, סטודנטים ואנשי סגל לעזור היכן שאפשר ובין היתר שלחנו גם לשכונת הדר. החלטתי לנסוע לשם כדי לראות מה מצב השכונה ובסיור שעשיתי שם ביחד עם יעקב ברודר, מנכ"ל קהילת הדר, ומה שראיתי שם היה לא רק הזנחה פיזית אלא גם אנשים שנראו כאילו הם ויתרו. רובם סירבו לצאת מהמקלטים במשך כל הזמן והשכונה נראתה ממש כמו עיר רפאים.  המלחמה בעצם הוציאה החוצה בעיות שהיו שם קודם של הזנחה ושל אוכלוסיות מאוד מוחלשות ומתח בין האוכלוסיות השונות. שאלתי את יעקב, מה אפשר לעשות בנידון והוא אמר שצריך להביא לפה סטודנטים שלא רק יבואו לעזור אלא ממש ישתלבו פה כחלק מהקהילה."

ד"ר קינן גייסה עבור כך את עיריית חיפה כשותפה לפרויקט וכן, תרומות רבות מהסוכנות היהודית, שהיא התורם העיקרי לפרויקט, ועוד כמה תורמים פרטיים מהתפוצות. ההכנות, שנערכו כשנה, כללו הפקת לקחים מפרויקט דירות פתוחות של האוניברסיטה ומכפרי סטודנטים אחרים בארץ שפועלים זה מכבר.

בין המסקנות שעלו היו הצורך בכמות רצינית של סטודנטים על מנת לייצר הד כמו גם הצורך לפזר אותם ברחבי השכונה ולא לשכן את כולם בבניין אחד שיהווה מעין שלוחה של המעונות. פעולה נוספת שנעשתה כצעד מקדים לפרויקט הייתה מיפוי של האוכלוסיות השונות וצרכיהן השונים בשכונה.

עוד לקח שעלה הוא הצורך במנהל כפר שידאג להיווצרות קהילה מגובשת ופעילה וייתן מענה לבעיות שיצוצו באופן שוטף. לשם כך מונה רס"ן (במיל') מתי חי, איש רב פעלים שהיה בין היתר ממקימי חוגי הסיור של החברה להגנת הטבע ומנהל המכינות הקדם צבאיות, כמנהל הכפר.

אל תטעו לחשוב שכל מי שרוצה יכול להצטרף לכפר. כל המשתתפים בפרויקט עברו מיונים קפדניים במכון פילת שעיסוקו בדרך כלל הוא במיון עבור מקומות עבודה. מתי חי מספר מה הם חיפשו בדיוק:

"חיפשנו אנשים בעלי נכונות לתת מעצמם ולתרום לקהילה וכן, בעלי כושר התמדה בשאיפה שיישארו למשך כל השנה ואף יותר. חיפשנו אנשים בעלי יחסי אנוש טובים ורגישות חברתית. לא כיוונו לסטודנטים משכבה סוציו-אקונומית זו או אחרת אך בהחלט יש לא מעט שבאו בין היתר בגלל קושי מסוים לממן את שכר הדירה. אלה שלא קיים אצלם הקושי הזה באו מסיבות יותר אידיאולוגיות. בכלל,  יש לנו אנשים ממקומות שונים בארץ שבאים מרקעים ומגזרים שונים."

מה כללו ההכנות לסטודנטים בפרויקט?

"לפני תחילת שנת הלימודים ערכנו שלושה ימי הכנה שכללו יום אוריינטציה שבא להציג להם את המצב בהדר ולדון בתהליכים חברתיים שקורים במדינה כולה והדר הינה חלק מהם, יום נוסף כלל הכשרות, כל אחד בהתאם לפרויקט אליו הוא הולך להשתייך ועוד יום טיול שכלל פעילויות של דינאמיקה קבוצתית ומטרתו הייתה בעיקר לגבש אותם כקהילה."

הפרויקטים השונים בהם משתתפים חברי הכפר מקיפים כמעט את כל סוגי האוכלוסייה בשכונה החל ממרכזי למידה לילדים דרך קבוצות שמסיירות בלילות ומחפשות בני נוער בסיכון כדי לאסוף אותם ולשוחח איתם וכלה בעזרה לקשישים, בעיקר עריריים (ויש לא מעט כאלה בשכונה), ולו רק כדי לארח להם חברה. הכפר עובד בשיתוף עם המשמר האזרחי ויש כאלה שמצטרפים אליהם לסיורים על מנת להגביר את בטחון התושבים.  עוד פרויקט נחמד שמתהווה בימים אלו הוא פרויקט גינות ירק בבנייני המגורים.

"העירייה מטפחת מאוד את הגינות הציבוריות בשכונה", מסביר לנו מתי, "המטרה של הפרויקט הזה היא דווקא הגינות האחוריות בבתים. רוב הדיירים כיום הם דיירים בשכירות, בעלי הבתים עזבו מזמן, ולכן אין ממש ועד בית באף בניין וההזנחה ניכרת לעין. דרך טיפוח גינת ירק ניתן לגרום לדיירים להתאסף, לבחור ועד, לפנות את כמויות האשפה ולהפעיל אותם כקבוצה. בסופו של דבר הם יוכלו גם לאכול את הירקות שהם גידלו בעצמם שזה דבר נפלא לכשעצמו."

אחד הפרויקטים היותר חשובים הוא פרויקט מיפוי חוסן חברתי שבו עוברים מבית לבית ובודקים מה מצבה של כל משפחה. "המטרה היא לא רק לאתר את הצרכים והבעיות אלא גם את החזקים יותר דווקא כדי שבמצב חירום כמו במלחמה הם יוכלו להקל על השיתוק של השכונה ולעזור לאחרים. למרות הרושם שנוצר של חדירה לפרט, מסתבר שהפרויקט עלה דווקא מתוך צורך של התושבים ולכן קיים שיתוף פעולה רב מצידם. בסופו של דבר מטרת הפרויקט היא ליצור מנהיגות מקומית מתוכם על מנת שיידעו לדרוש את מה שמגיע להם ולא מישהו מבחוץ שיבוא ויגיד להם מה לעשות."

אז איך זה באמת?

בכפר הסטודנטים חברים 63 אנשים שפזורים על פני דירות שונות אותן בחרו בעצמם בתחום שהוגדר כ"מלבן הדר" (ר' תמונה). לכל התוהים, מסדה והלל, אשר יחסית מבוקשים גם ככה ע"י צעירים,  לא נכללים באותו מלבן. חלקם גרים כשותפים זה עם זה וחלקם גרים לבד אך קיימת בידם הבחירה עם מי לגור. אין הכרח לגור עם מישהו דווקא מהכפר עצמו. רובם בחרו במסלול המלגה המלאה תמורת 8 שעות פעילות שבועיות, מה שאומר, השתתפות בשני פרויקטים אך קיימת גם אפשרות למלגה חלקית תמורת 4 שעות שבועיות.

אורית כהן, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה, במקור מתל אביב, גרה עם שותפה, גם היא מהפרויקט.

אורית משתתפת במרכז למידה לילדים ובפרויקט נערות בסיכון שמורכב כולו מנשים ובחורות שמטרתן לאתר נערות שמסתובבות ברחוב ונמצאות במצב סיכון זה או אחר כדי לשוחח איתן ונסות לעזור להן.

אורית, לא מפחיד אותך לגור בשכונה כזאת שלא לדבר על להסתובב שם בלילה?

"האמת היא שאני מרגישה בטוחה לגמרי. בתור אחת שטיילה בדרום אמריקה אני יכולה להגיד לך שהרבה יותר מפחיד להסתובב בלה פאס שבבוליביה ואם שם לא ממש פחדתי כאן אין שום סיבה.

גם ככה אין יותר מדי לאן ללכת בלילה חוץ מלחברים. יש מעט מאוד בתי קפה ובפאבים ברחוב נורדאו, שומעים בעיקר רוסית. אני בהחלט מתכוונת ללמוד רוסית, דרך אגב. זה מאוד שימושי פה."

מעבר לכך, היא מפרטת כמה מהיתרונות של לגור בהדר: " הכל כאן ממש זול. אני גרה קרוב מאוד לשוק שזה דבר נהדר לחובבת בישול כמוני. אני גרה בבית ישן וגדול מאבן ירושלמית ומשלמת משהו כמו 400$ לחודש שזה ממש לא הרבה והגגות כאן הם דבר מדהים בפני עצמו. מצד אחד הכרמל, מצד שני הים. מה אפשר לבקש יותר."

אוסאמה עאמר, סטודנט שנה א' לסוציולוגיה, תרם מהידע הקודם שלו לפרויקט. אחד הפרויקטים בכפר מנסה להכניס בני נוער שנפלטו ממסגרות לאיזושהי מסגרת דרך הספורט, אם זה דרך כדורסל, כדורגל ואפילו קפוארה. אוסאמה הוא מאמן כדורגל מוסמך שאימן בעבר קבוצה של בני נוער בפקיעין וכעת הוא בתהליכים להקמת קבוצה גם כאן במתנ"ס הדר. "כרגע זה עדיין ברמה של חוג אבל השאיפה בהחלט להקים קבוצה שתתחרה מול קבוצות מבתי ספר אחרים ומשכונות אחרות."

איך הגעת לפרויקט?

"שמעתי עליו דרך חברים. יש לי לא מעט חברים שגרים כבר כמה שנים בהדר ובכל מקרה גם אם לא הייתי מתקבל לפרויקט הייתי בוחר לגור בשכונה הזאת. אני חושב שזו שכונה נפלאה עם עבר עשיר מאוד."

להערכתו, משתתפים בפרויקט כעשרה סטודנטים מן המגזר הערבי אך לדבריו, לא קיימת ביניהם נטייה להתחבר דווקא זה עם זה יותר מאשר עם חברי כפר אחרים. "לצערי אני רואה את זה בהרבה מקומות אחרים אבל שמחתי לגלות שאצלנו זה לא ככה. יש לי שני חברים טובים מאוד שהם יהודים והתנחלתי אצלם חודש לפני שמצאתי את הדירה. גם לגבי התושבים אין לי זיקה מיוחדת דווקא לאוכלוסייה הערבית. זה אמנם חשוב בעיניי שיהיה ייצוג לכל פלח באוכלוסייה, אנשים שיהיה ביניהם משהו משותף מבחינת שפה ומנטאליות אבל אני מבחינתי נותן יחס שווה לכולם כמו למשל בקבוצת הכדורגל שלי שמורכבת גם מיהודים וגם מערבים."

את אלה פרוויס לא היה צריך לשכנע לעבור להדר. היא גרה שם גם לפני כן עם בנה בן ה-7.

"אני לומדת במכינה מיוחדת לבני 30 פלוס וכשנרשמתי הציעו לי להצטרף לפרויקט."

אלה משתתפת גם בפרויקט לאיתור נערות בסיכון כמו גם באירוח חברה לקשישים.

את רואה יתרון בעובדה שאת דוברת רוסית לאור העובדה שחלק נכבד מתושבי השכונה הם עולים מחבר העמים?

"זה בהחלט עוזר לקלוט מידע מהבנות, למשל בשיחות שלהן ביניהן אבל ברוב המקרים אנחנו משוחחות איתן בעברית ובטח שלא מסתירות את העובדה שאני דוברת רוסית. בכלל משתדלים שהכל יהיה מאוד פתוח וגלוי איתן."

איך אנשים שאת מכירה בשכונה מקבלים אתכם?

"האמת היא שאין עדיין מספיק מודעות לפעילות שלנו, הכל נמצא בהתחלה. אמהות שאני מכירה לא יודעות שיש כל מיני חוגים במחירים סמליים ומסגרות שיכולות לעזור לילדים שלהן. אני מניחה שזה יתפוס תאוצה עם הזמן."

כששאלנו את מתי אם בנות שמצטרפות לפרויקט לא חוששות לגור בהדר ולהסתובב שם בלילות הוא הסביר לנו שבערך מחצית מחברי הכפר הן בנות. רובן גרות עם עוד מישהו או מישהי מהכפר וזה מקטין את החששות. כמו כן, חלק מעבודות הפיתוח של העירייה בשכונה כוללות שיפור של התאורה במקומות שנחשבים מועדים לפורענות על מנת לדחוק משם את הפעילות העבריינית שמתבצעת בהם. ויש גם סטודנטים שתורמים את חלקם בשיפור חזות העיר. מעיין חיו, סטודנטית שנה ב' לפסיכולוגיה ושנה ב' לאמנות משתתפת במרכזי הלמידה לילדים ובליווי קשישים. " אפשר לומר שאני באה במגע עם שני קצוות שונים". מעבר לכך, בקרוב תוכלו לראות ציורי קיר שלה מעטרים מבנים ברחבי הדר. " הרבה יותר נחמד לעבור ליד קיר עם ציור ואולי אפילו איזשהו מסר כתוב לידו מאשר ליד קיר בטון מכוער. זה יכול להפוך את החיים השכונה לנעימים יותר."

מעיין גרה לבד בדירה שחולקה לשלוש יחידות דיור שבכל אחת מהן גר אחד מחבריה לכפר. "זה כיף שמצד אחד יש לך את המקום שלך ובדלת ממול יש חברים טובים שתמיד אפשר לקפוץ אליהם. רובנו גרים מאוד קרוב זה לזה ונמצאים הרבה אחד אצל השני. באמת יש בינינו אוירה של מין כפר כזה. בהתחלה מאוד חששתי לגור פה אבל עם הזמן הבנתי שמדובר בעיקר בתדמית שנדבקה לאזור והיא לא ממש נכונה."

מתי מסביר איך בעיניו נמדדת הצלחת הפרויקט: "את התוצאות של הפרויקט הזה נראה רק בעוד כמה שנים. אני מקווה שנראה יותר אנשים מחייכים ופחות אנשים שחוששים בהדר. בסופו של דבר ייעוד הפרויקט הוא להתחסל, להביא למצב שאין צורך בכפר סטודנטים בהדר וחלק מהמשתתפים יישארו לגור פה מרצונם כי הדר תהיה מקום שרמת החינוך בו גבוהה יותר, רמת התעסוקה גבוהה יותר וזו תהיה שכונה אסתטית יותר למראה."

כרגע כל המלגות שהוקצו כבר תפוסות אך גם מתי חי וגם ד"ר עירית קינן הביעו שאיפות התרחבות עד לרמה של מאות מלגות ואף אל מחוץ לגבולות שכונת הדר בשנים הקרובות. ראוי לציין גם את חגי מירום, משה ויגדור, ולאה גולן מהסוכנות היהודית ואת זאב בילסקי, יו"ר הסוכנות שהיוו חלק חשוב בייסוד הפרויקט.