נעים להכיר: דודו מהטלוויזיה

ראשי >כתבות>נעים להכיר: דודו מהטלוויזיה
 

דמיינו שקמתם בוקר אחד ללא רגשות אשם. מה תגידו לחברתכם העגלגלה שמודדת שמלה בקניון ושואלת 'ממי, זה משמין אותי?'.

 

- 'לא חמודה, זו לא השמלה שמשמינה אותך. זה השומן שמשמין אותך!'

מה עם לעלות בצליעה מדומה לאוטובוס בבוקר ולהקים זקנות מהמושב הקדמי, סתם בשביל להרגיש שעשינו משהו עם היום שלנו? משחרר, נכון? עכשיו, דמיינו שאתם מקבלים על זה משכורת.

ברוכים הבאים ל"מהדורה מוגבלת".

"מהדורה מוגבלת", שמשודרת בערוץ 'ביפ' של HOT, היא תוכנית המורכבת מפאנל מגוון של קומיקאים וידוענים משולחי רסן, ובעיקר, כמו שאוהבים לציין בתחילתה כל פעם, נטולת השגחה של מבוגר אחראי.

בראשה עומד דודו ארז, המנחה. נפגשנו באולפני הרצליה לשיחה על רקע פסטורלי של עצי אזדרכת. דודו כבר ללא החליפה, אך עדיין עם ההיגוי והטונציה המרשימים המאפיינים אותו.

דודו, ספר לנו מה עשית לפני המהדורה

"למדתי משפטים מיד אחרי הצבא. עשיתי סטאז' והתחלתי לעבוד בזה, במשטרת ישראל ובפרקליטות תל אביב כעורך דין פלילי. ארבע שנים עבדתי בזה, אבל זה היה שעמום תחת! לא מעניין! בשביל זה נולדנו? בשביל הדבר הזה?! זה בלתי נסבל".

לא חשבת על זה לפני שנרשמת?

"לא רק שלא חשבתי על זה, לא חשבתי על זה שלא חשבתי על זה. הייתי במצב, כמו הרבה אנשים אחרים, של חוסר בחירה אמיתית או חוסר מודעות למה נכון לי ומה לא. זו הייתה טעות בתפיסת החיים בכלל. ואז בגיל שלושים עשיתי שינוי בחיים וברחתי ממשפטים".

זה לא מלחיץ? עבודה שדורשת ממך יצירתיות נונ-סטופ?

"יש לחץ כי אתה רוצה שיאהבו את מה שאתה כותב. מצד שני, אחרי שאתה כותב דברים בבית, כשאתה רואה שחקנים מבצעים אותם וזה קורם עור וגידים - זה הרבה יותר כיף ממעצרים בשמונה בבוקר של נרקומנים שהמשטרה אספה בלילה. הפלוסים עולים על המינוסים. כן, זה גם קצת מפחיד כלכלית, בגלל זה גם למדתי תכנות בעצמי וגם לימדתי. (את הפרט הזה הוא ציין כבדרך אגב כאילו זה כלום. סלחו לי בזמן שאלך לדפוק את הראש בקיר. מיד אשוב – מ.כ) ככה יכולתי להחזיק את עצמי בתקופה שבה עוד לא התפרנסתי בצורה מלאה מהתחום. אני לא אפול להיי טק אם לא יצליח פה".

אהבתי את המינוח "אפול להיי טק"

"מבחינתי כן, אבל מי שאוהב שיהיה לו בכיף שם עם הליסינג. פה אין ליסינג אבל גם אין תלונות.

אני מאד נהנה. אני לראשונה בחיים באמת נהנה וקם עם רצון לעבוד".

הייתה איזו "סטירה" שהביאה אותך לעשות את השינוי?

"זה לא כאפה, זה מלחציים איטיים. נדחקתי לפינה מבחינה נפשית. זה סיוט לחיות חיים שאתה לא רוצה לחיות, זה נורא ואיום. לעצור הכול אפשר תמיד, בכל גיל. לגיל אין שום משמעות וזה אף פעם לא שינה שום דבר. יאללה, אם הסרט גרוע אז יוצאים באמצע. לא באמת מעניין משפטים. זה נחמד לדעת אבל לא באמת מעניין. אם לא אני יעשו את זה אלף אחרים אולי טוב יותר".

בוא נדבר קצת על המהדורה. אחד הדברים שהכי בולטים בתכנית זה סוג ההומור הייחודי. מה אתה אומר לגבי סיווגו כהומור נמוך?

"יש פה התעסקות בדברים נמוכים, אבל בדרך לא נמוכה. אפשר גם לספר בדיחות קקה, פיפי וזיונים כי זה חלק מהחיים של כולנו. עם כל הכבוד, השאלה היא מה הפרספקטיבה שאתה מסתכל דרכה על הדבר עצמו. הקהל שלנו הוא לא הקהל הקלאסי של הומור נמוך, אם אנסה להכליל בצורה גסה. אני מודה שכבנאדם קשה להצחיק אותי ואני לא צוחק מהרבה דברים ואבי אטינגר כן מצחיק אותי. על אטינגר אי אפשר להגיד שזה הומור נמוך גם כשהוא מתעסק בדברים קיצוניים. לגבי שחר (חסון – מ.כ), התכנית עשתה לו שירות מצוין. הוא היה ממותג בצורה מסוימת ופתאום אנשים ראו עד כמה הוא מצחיק וגאון בתחומו. נושאי ההתעסקות לפעמים נמוכים. ממצב בטחוני, דרך שואה ועד לדיון על מטליות לחות בשירותים. אבל כמה אפשר להיות צבועים?! אנחנו לא מתעוררים בבוקר בחליפה, חלקים בפנים ומנהלים חיי ספרנים. גילינו שאמת זה דבר יותר מצחיק. גם בתוכנית, כשמטיחים האשמות אחד בשני - זה אמיתי. גם המבוכות אמיתיות וזה חלק מהעניין".

בעיני, גם כששחר מדבר על ציצי וכוס, אבל עושה את זה בדרך שעוד לא עשו, יש בזה משהו מעבר

"לא כל כך צריך להיבהל מכוס וציצי. יש מין נטייה כזאת לחשוב שאלו דברים שאפשר לדבר עליהם בחבר'ה אבל כשזה בתוכנית טלוויזיה אז פתאום אומרים 'וואו, איזה נמוך'. נראה לי שזה מה שאוהבים בתוכנית. העיקר שיהיה מצחיק. גם אני, כצופה,  אם יהיה לי מגניב ושונה, אני אצפה".

הגישה הזו מכוונת כסוג של סאטירה?

"התוכנית היא לא סאטירית, ולו רק בגלל שזה לא מעניין אותנו להתעסק בזה. בעיני היא פוסט- מודרניזם של הומור. לא להגיד כלום ועדיין להצחיק. הסיבה שהתכנית יותר אסקפיסטית, היא בגלל שאין אמירה מכוונת אג'נדה. לא רוצים להגיד עכשיו משהו על אולמרט. אין סאטירה על החיים אפילו, זה אוסף של שטויות, זה נונסנס. בסופו של דבר, עם כל הכבוד לציניות ועקיצות על פוליטיקאים, החיים שלנו מורכבים בעיקר מאוסף של רגעי שטות ותובנות שטותיות כאלה. לכן זה מהר מאד נהפך לנונסנס ופחות קומוניקטיבי לערוץ 2".

אתה לא מתייג את זה כציניות?

"לא, התוכנית לא צינית. יש בה הרבה פעמים פרספקטיבה ילדותית. ציני, לא ממש. היא מורכבת מהרבה סוגים של הומור. זו הסיבה שהרבה אורחים נבהלים כשהם מגיעים אלינו. זו תוכנית מאד קשה ולא מפרגנת. נראה לי שזו אחת התוכניות היחידות בטלוויזיה שאתה מגיע אליה כאורח ואף אחד לא בא ומשבח ועושה לך כבוד. ההיפך! נותנים לך בראש, הרבה פעמים באמצעות האמת. אין שום רצון להתנחמד ושום קליקת תקשורת, מה שמוכיח שהרצון שלנו להצחיק באמצעות האמת, חזק יותר מכל כוונה שלנו לגזור קופון".

יצא לך להיתקל אחר כך באורח ממורמר?

"אם ישנן תלונות זה בדרך כלל מגיע לעורך. אבל אתה כן מרגיש ורואה את זה אצל אנשים. אין מה לעשות, זו האמת. מבחינתי מי שרוצה להתנגח בי שיכנס בי. צריך לשים את האגו בצד בתוכנית הזו. המטרה היא להצחיק".

איך זה יראה אם תשלח אנשים במציאות בחזרה "לעיסוקיהם הבינוניים"?

"בעיני, להגיד דברים כאלה על מישהו מפורסם שבא אליך זו מעין אמירה על משהו יותר עמוק, אחרת זה חסר טעם. לפעמים גם דברים שהם חסרי טעם יש בהם טעם, כאמירה פוסט מודרניסטית חפירתית".

כמה ממה שאנחנו רואים בתוכנית זה דמות, וכמה זה דודו האמיתי?

"להערכתי מי שרואה את התוכנית מכיר אותי טוב יותר מאשר מי שפוגש אותי ברחוב. נראה לי שבחיים אתה מסגל דמות יותר חביבה, יותר קלה לעיכול. זה פן שנמצא בתוכי אבל לא בטוח שזה פחות אמיתי מהמציאות. בתכנית אני מרשה לעצמי להגיד דברים שלא בטוח שאני מרשה לעצמי להגיד ביום יום. בראיונןת, למשל, תמיד יש מניעים של ניסיון להרשים, כמו הרבה פעמים בחיים. אתה רוצה להיות המקובל, המגניב, אחרי שנים של חוסר מגניבות. בתכנית לא. אנחנו לא צריכים את זה".

רוב הקאצ'-פרייזים בתוכנית הם שלך?

"תראי אנחנו צוות כותבים: אני, נדב פרישמן העורך ויוני סמאש התסריטאי. אנחנו יושבים ומגלים את הדברים לאט לאט תוך כדי התכנית. לא חשבנו שנגיע לדברים כאלה. זה קורה, זה מה שמצחיק אותנו במשרד. הנה, עכשיו בימים האחרונים התחלנו ללעוג לחברנו אטינגר. אנחנו עושים חיקוי שלו כשהוא מתקשר לבמאי שבי גביזון. אני מניח שזה ייפתח ויהפוך לפאנץ' ביום הצילומים הקרוב".

יש הרבה אלתור בצילומים?

"ברור. אנשים באים כשהם יודעים מה הנושאים ומכינים כיוונים. זו תוכנית לא כתובה חוץ מההובלות שלי. אני מכין גם דברים, כי אני חנון. אני בא עם עמודים על גבי עמודים. אבל זו שיחה חופשית. אני לא יכול להסתכל בדפים כי אז יגידו לך 'הי, אתה מסתכל בדפים ולא מקשיב'. אי אפשר לרמות, זה חייב להיות אמיתי".

בעוד אנו משוחחים, "יקיר" התכנית, ליאור שליין, עובר לא רחוק. דודו קולט ומנסה להפוך לבלתי נראה, אך ללא הצלחה.

מה דודו, התכווצת?

"קצת, כן. קצת לא נעים. אין ספק שהתכנית מתייחסת אליו די הרבה וזה באמת קצת מוזר, כי אתה מתייחס אל דמותו הטלוויזיונית ופתאום מסתבר שהוא בשר ודם".

מה הסיכוי שתביאו כאורחים את אלה שאתם נכנסים בהם באופן עקבי כמו חברי התכנית "שבוע סוף" לדוגמה?

"נשמח להביא מישהו מהם, באמת! ואני לא בטוח שלא ניסו. מי שרוצה לבוא - שיבוא. מי שרוצה לנקום את נקמתו - שינקום. זה המשחק. שום דבר לא אישי באמת".

שתף אותנו בשלבי ההפקה של התכנית

"יום הצילום עצמו כולל חמש תכניות. קודם כל, מחפשים אורחים. לא מוצאים בדרך כלל ומחפשים שוב. ברגע שיש שיבוצים לאורחים ופאנליסטים, מחפשים נושאים להתעסק בהם, כל מיני ידיעות מפה ומשם, וגם מדברים עם הפאנליסטים עצמם. אם אין להם מה להגיד לא נדחק אותם לפינה. זה גם פחות משנה בתכנית כמו שלנו. לרוב זה לא נדיר שאני אעלה נושא כמו "מצב המים בישראל" ותוך שנייה הם אומרים לי "אני רוצה להגיד ששכן שלי קנה פסנתר" וזה בסדר. אחרי שהנושאים מאושרים אנחנו יושבים וכותבים, כמו עכשיו, כרגע אני יושב עם התסריטאי על התכניות. לבסוף, יושבים עם העורך. בטח נסגור הכול בשישי-שבת, כי תמיד אנחנו משאירים את הכול לסופשבוע".

יש ישיבות משותפות עם כל חברי הצוות?

"כמעט ולא. קודם כל, אני דורש לא לדעת מה הם הולכים להגיד כדי שאם אני אצחק, אז זה יהיה באמת".

אבל אתה נשאר אדיש!

"כי זה לא מצחיק אותי באותו הרגע. בכלל, קשה להצחיק אותי. למרות זאת, שחר ואטינגר מוציאים ממני הרבה ומפתיעים אותי. התכנית גם לא מתחנפת אליהם. אתה לא תשב וכולם ימחאו כפיים ויגידו איזה מצחיק אתה ואתה מדושן עונג. זה לא שאנחנו באובר פירגון אחד לשני, אלא בדיוק ההיפך".

אתה לא חושב שזה סוג של הגזמה, שגם הופכת למשהו פחות אמיתי?

"נראה לי שאנחנו הולכים על הגבול, אבל אם זה לא טיפה מוגזם אז למה לצפות בזה? בואו נשב בסלון ונבהה בתמונה מאיקאה. הגזמה זה חלק מהכלים שלנו".

בסיום העונה הרביעית נערך טקס סיום חגיגי בתכנית לכל חברי המהדורה, והצופים קיבלו הודעה רשמית כי התוכנית לא תחזור לעונה נוספת. לא מזמן, החלו שידורי העונה החמישית של התכנית.

אז מה זה היה בעונה הקודמת, סתם גימיק?

"זה היה אמיתי לגמרי. אהבו אותנו בערוץ אבל לא היה תקציב. בגלל כל הלחץ שהופעל על HOT וגם בפייסבוק, פנו אלינו ואמרו 'יאללה, נעשה עוד עונה'".

זה מאד מעודד לדעת שלחץ ציבורי יכול לשנות משהו

"בטח, כי בערוצי נישה אתה לא נמדד לפי רייטינג, ולכן את הפידבקים אתה לא מקבל מיידית וקשה לדעת. עשינו בזמן הזה את "זהירות פורנו" עם חברי הצוות, שהוא נסיון לעשות משהו יותר מוקומנטרי".

וכשדודו אומר מוקומנטרי, הוא מתכוון לתכנית החד פעמית שצולמה ברובה בסט צילומים של סרט פורנו ישראלי באילת, בה דודו מנסה (על פניו) לקדם את קריירת העיתונאות הרצינית שלו, בעוד ששחר חסון ואבי אטינגר הזויים מתמיד, על רקע שחקניות הונגריות צעירות (ועירומות, כמובן).

זו בעצם תוכנית שנועדה לאחד את כל הוורסיות האפשריות של הפאנץ' עם הציצי? (ר' מסגרת)

"כן בערך. ראיתי שפתחו קבוצה כזו בפייסבוק. קשישה אחת, במהלך צילום קטע, שאלה אותי 'מה זה פורניאו?' אז אמרתי לה שזה כמו פורנו רק בניסיון פתטי להצחיק".

מה לגבי הדינאמיקה עם חברי הפאנל?

"אני מודה שאני מאד אוהב את כל האנשים. זו אחוות האנדרדוגים. למרות ששחר שהוא סוג של כוכב ומופיע וכך גם אטינגר, שמפתיע אותי בגאונותו כל פעם, עדיין מדובר באנשים שהם קצת בשולי החברה. זה לא המיינסטרים. יש בהם משהו בלי אגו, וכשאתה בא בלי אגו אתה מציג דברים נפלאים".

 

אתה רואה עצמך משתלב בערוץ מסחרי?

"זה לא סוג הומור שמדבר לכולם. אבא שלי עדיין ממלמל בארוחות של יום שישי 'למה גסויות?'

וזה לא שהוא רואה את זה כי יש לו בכלל yes". הוא אומר בסוג של פייד-אאוט ווקאלי.

גילוי נאות?

"עדיף ככה. ובאמת - ערוץ 2 לא בכל מחיר. כשהמטרה היא רייטינג המשחק אחר".

ומה עם השתלבות בפורמט אחר?

"זה יצטרך להיות משהו שיצחיק אותי. על הבמה כן, כי זה מקום חופשי. בסופו של דבר זה יקרה, אבל לאט לאט. תנו לי לגדול. זה מדיום אחר לגמרי, חד פעמי. טלוויזיה כרגע זה המקום שלי. ההבדל העיקרי בעיני בין ביפ לערוץ 2 זה כמות האנשים שיציקו לך הרחוב. שוב, אף אחד מאיתנו לא בא מתוך אינטרס להתפרסם אז טוב לנו בערוץ נישה".

אז מי זה דודו מאחורי החליפה והשולחן בעצם?

"אדם שחולה במחלות אנושיות כמו דכדוך, חרדה ולחץ. אנחנו מורגלים לחיות בתוך התמיסה הזאת שאנחנו חיים בה. יש הרבה לחץ, פוחדים כמו כולם".

איפה אתה רואה את עצמך בעתיד הקרוב?

"יש יום צילום אחרון וזהו, מהדורה מוגבלת יורדת. הפעם לדעתי זה חד משמעי וסופי אז אנחנו נשב ונפתח תכנית כמו כל מי שמסיים פרויקט בתחום. אני מקווה שעם אותם אנשים".

אבי אטינגר מצטרף אלינו בנקודה זו, ומצהיר שהוא לא מתראיין מאחר והוא רץ לראשות הממשלה.

דודו: "הם לא מאמינים לי שהתוכנית יורדת".

חצי שעה ומאה ועשרים תמונות מאוחר יותר, הגיע הזמן להיפרד. וכדי שנרגיש כמו הסלבס בתכנית, דודו משלח אותנו כמיטב המסורת: "שובו לכם לעיר בתי הזיקוק ולדו קיום המזויף שבו אתם חיים".

 

ציטוטים נבחרים מ"מהדורה מוגבלת"

"מכיר את זה שאתה בדוגי עם מישהי עם ציצים גדולים ואז הציצים שלה מתחילים למחוא לך כפיים?" ("הפאנץ' עם הציצי" – שחר חסון)

"איש תקשורת שהוא לא הומוסקסואל - האם ראוי?" (בעקבות חשד באונס נגד העיתונאי אדם שוב(

"אתה הבאת את ליאור שליין לטלויזיה. האם ראוי?" (דודו ארז משתלח בדודו טופז על כך שגילה לעולם את ליאור שליין בתוכנית שלו(

"איך הפכנו מעם הספר, לעם הספר מיין קמפף?" (בהקשר של מקרה גזענות נגד תלמידים אתיופים)

"איך הפכנו מעם הספר, לעם המפקיר את גורלו בידי פרסי?" (על שר התחבורה שאול מופז, שהעלה את מספר השעות המותרות לנהיגה במשאית ביום(

"איך הפכנו מעם הספר, לעם המנסה להתיש את הגויים באמצעות סרטים משעממים תחת?"  (על מועמדות של הסרט "בופור" לאוסקר)

"איך הפכנו מעם הספר, לעם המת הרבה לפני היפנים עם האוריגמי המטופש שלהם?" (על הידיעה כי האנשים הזקנים בעולם הם יפנים ולא ישראלים(

"מיד אחרינו, "גברת פלפלת", והפעם כפינה נעלמת למורת רוחם של גברת פלפלת, צופי ובסאם זועמוט זכרונו לברכה".

"מיד אחרינו - "עניין של זמן", והפעם ויצמן ומרקוביץ' מעתיקים במבחן הבגרות בערבית מחברם השקדן, בסאם זועמוט זכרונו לברכה".

"דרך הלובי או דרך כניסת הספקים?" (אבי אטינגר שואל, בווריאציות שונות, את האורחים על הרגליהם המיניים)

"חיבטו בנשותינו הכעורות באמצעות חפצי יודאיקה!" (דודו ארז מרגיז באופן קבוע את ארגון נעמ"ת)

"נורמן, קאט דה בולשיט. איפה גלעד שליט?" (אבי אטינגר מטריד את השחקן הערבי נורמן עיסא(

 

הוספת תגובה

1 תגובות לכתבה
1. iVXkZCPxRSL FyXltpWOGlVIveH (משתמש/ת אנונימי/ת) 2012/05/06 14:43
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש