מחיר הזנות

ראשי >כתבות>מחיר הזנות
paper

 

כשדוברת ארגון "אשה לאשה" הציעה לי להצטרף לסיור זונות בתל אביב לא ידעתי את נפשי מאושר. 'חוויה של פעם בחיים' חשבתי לעצמי. לאחר שמונה שעות של סיור, כשאני במונית בדרך חזרה לחיפה, מוקפת במתנדבות קו החירום לקורבנות סחר בנשים- אני יושבת המומה ועצובה. התפוצצה לה בועה.
 

"הדבר היחיד שאני יודעת זה לפתוח את הרגליים"

המונית מורידה אותנו בקצה רחוב צפון תל אביבי, ביום שמשי ומואר. מסביבנו מדשאות וילדים על אופניים ונדמה כי זהו עוד רחוב ככל שאר הרחובות. בהמשך הרחוב, מאחורי קיר גבוה מסתתרת כניסה שמאובטחת במצלמה. הגענו לנקודה הראשונה בסיור שלנו - מקלט לנפגעות סחר בנשים.

המתנדבות שאיתי כבר בקיאות בעולם המקלטים ומתרשמות "זה רחוק מהמקלט לנשים מוכות", "זה בטוח לא מקום אידיאלי, אבל איכותי", "לפחות אם את במקום כזה, שיהיה לך כאילו נעים".

"אנחנו צוות מאוד גדול, קרוב לשבעה עשר אנשים. במקלט שלושים ושבע נשים ושבעה ילדים"

פותחת איתנו את השיחה רינת דוידוביץ, מנהלת המקלט.  דוידוביץ בהכשרתה עובדת סוציאלית ועורכת דין ומנהלת את המקלט לנפגעות סחר מזה ארבע שנים.

מי יזם את הקמת המקלט?

"המקלט הוקם בהחלטת ממשלה ונתפס כמוסד ממשלתי. הוא הוקם עקב לחץ של האמריקאים ואיום להפסיק את סיוע החוץ. הפיקוח והמימון הם של משרד הרווחה".

את מי כולל צוות המקלט?

"אנחנו צוות מאוד גדול, קרוב לשבעה עשר אנשים. שלוש עובדות סוציאליות, רופאת משפחה, פסיכיאטרית, אם בית, תשע מדריכות, קצין בטחון".

יש לכן פה שלושים ושבע נשים, אתן בתפוסה מלאה?

"התפוסה המקסימלית של המקלט היא חמישים נשים, אבל אף פעם לא היה צורך. יש צורך לפתוח מקומות אחרים. להקים דורות המשך לנשים שסיימו את השלב של המקלט. המדינה צריכה לתת את הסיוע שהן צריכות אבל לשמור שהנשים הללו יהיו עצמאיות בצורה מסויימת".

מה טווח הגילאים של הנשים שנמצאות במקלט?

"טווח הגילאים הוא בין עשרים לשלושים. היו נשים בנות שמונה עשרה ותשע עשרה. קטינה הייתה פה פעם אחת לפני שנתיים. לחלקן זה לא הביקור הראשון שלהן בישראל בתור נסחרת. חלק מתחילות מזנות מקומית במדינות המקור כקטינות".

איך הנשים מגיעות למקלט?

"ההפניה למקלט נעשית באמצעות המשטרה. בדרך כלל, בעקבות פשיטות של המשטרה על מכוני ליווי ומשטרת ההגירה שעוצרת שוהים בלתי חוקיים. כל הנשים שיש ראיה שהן קורבן סחר מועברות ישירות למקלט. היום יש פחות אכיפה של המשטרה ויותר הפנייה של ארגוני זכויות אדם".

מהם הסדרי המגורים של הנשים במקלט?

"שתי נשים בחדר, מעט מאוד מקרים של שלוש נשים בחדר. אשה עם ילדים מקבלת חדר לבד. הנשים בוחרות את הצמדים. זה כמו לנהל פנימיה, רק לנשים מבוגרות".

וכמה זמן הנשים נמצאות כאן במקלט?

"אין תקופת מינימום ומקסימום. יש נשים שנמצאות כמה חודשים ויש כאלו שכמה שנים. יש נשים שקיבלו אשרה לשנה ולא מעוניינות לגור בחוץ. מקרים של נשים שמעידות במשפט של סוחרים – זה לוקח יותר זמן".

מה ההישג הכי גדול של המקלט?

"ההישג הכי גדול של המקלט הוא השיקום התעסוקתי. מגיעות נשים שאומרות 'הדבר היחיד שאני יודעת לעשות זה לפתוח את הרגליים', המטרה שלנו זה שהיא תוכל להגיד שהיא יודעת לעשות עוד דברים, למצוא לה עבודה שמכבדת אותה. שתדע שהיא יכולה להרוויח כסף בעבודה שמסתכלים לי בעיניים. מרבית הנשים במקלט עובדות בקהילה".

 

ריטה חייקין, רכזת פרויקט מאבק בסחר בנשים ובזנות בארגון 'אשה לאשה', מה הקשר שלכן להקמת המקלט?

"אנחנו סבלנו מכך שב-2002 הנשים היו כולן במלון. לא היה פיקוח סוציאליסטי עם כל הטראומות. המעורבות של אשה לאשה הייתה בהקמת המקלט. ארצות הברית נתנה את סכום הכסף הראשון - מאתיים אלף ש"ח, בעקבות לחץ של אשה לאשה וגופים נוספים".

 

יורדות למחתרת

התחנה הבאה בסיור מפגישה אותנו עם מי שמביא את הנשים למקלט. לא, הפגישה איננה עם סרסורים או סוחרי נשים אלא מתקיימת במחלק פשיעה רוסית ביחידה המרכזית של מחוז תל אביב של משטרת ישראל.

רב פקד פיני אבירם, ראש המחלק בעת הראיון מסביר: "עד שנת 2000, נושא הסחר בנשים לא היה מוגדר בחוק הישראלי, לא היה דבר כזה סחר בנשים. בשנת 2000 נכנס החוק של ח"כ גלאון, האוסר על סחר בבני אדם".

מה היקף תופעת הסחר בנשים בישראל?

"אלפי נשים נסחרות, קיימים מאות מכונים בתל אביב".

כיצד מתנהל מסלול הסחר?

"פעם היו מעבירים אותן דרך מצרים. היום זה יותר בעייתי. יש טפטוף לארץ. מבריחים עם תעודות מזויפות ודרכונים מזויפים".

יש הטוענים כי הנשים שמגיעות יודעות להיכן הן מגיעות

"הרצון של הקורבן לבוא ולהסכים או לא להסכים לעבוד בזנות   לא מעלה ולא מוריד מתופעת הסחר מבחינת החוק".

כיצד החוק מתייחס לסחר בנשים?

"בהתחלה הייתה ענישה קלה. הענישה נעה מחצי שנה לחמש עשרה שנה. האכיפה הכי מרובה הייתה בתל אביב: 75% מהתיקים. החקירה שלנו לא התמקדה רק בתל-אביב אלא גם בתיקים מהצפון, אילת, חדרה ונתניה".

מה פרוש 75% מהתיקים, במה מדובר?

"כשלוש מאות נכנסו לכלא - מסוחרי נשים ועד נהגים ושומרים במכוני הליווי. החל מ-2004 יש ירידה דרמטית שנובעת מהעבודה של כל המערכת. העבודה המשטרתית הביאה לכך שעבריינים קטנים וגדולים נכנסו לכלא ואין כניסה של עבריינים חדשים. הנשים ירדו למחתרת ועובדות בדירות פרטיות, בעצמן, דרך אתרי אינטרנט".

 

אוכל, שתייה

את שרה בואנו דה-מסקיטה, עובדת סוציאלית, אנחנו פוגשות בתוך התחנה המרכזית הישנה של תל אביב, שם, מסתבר, ממוקמת מרפאה של משרד הבריאות לבדיקות, טיפול ומניעת מחלות מין.

המרפאה עצמה הוקמה ב-2002 בעקבות עליה בתחלואה במין, בעיקר בקרב נשים שעוסקות בזנות.

שרה, מה התפיסה העומדת מאחורי הקמת המרפאה?

"התפיסה שעומדת מאחורי המרפאה היא שלא משנה מי אתה, מה אתה, עם מי באת אנחנו לא שיפוטיים כלפי האנשים. מסתכלים ומדברים אליהם בגובה העיניים".

מלבד מרפאה זו, הממוקמת בתוך התחנה המרכזית, קיימת גם מרפאה ניידת?

"המרפאה הניידת יוצאת החוצה לקהלים בסיכון ובה עושים אבחון, טיפול ומקדמים הסברה. הטיפול הוא אנונימי ללא עלות כספית ולא צורך בביטוח לאומי".

היכן מתרחשת הפעילות?

"במרפאה הניידת אנחנו יוצאים לרחובות ולכל הזירות שיודעים שקיימת בהן זנות. אנחנו מגיעים עם ואן, ציוד מקצועי, רופאים, מתנדבות לדירות דיסקרטיות, למכוני ליווי, לזונות ברחוב ומציעים להן לעשות את הבדיקות בצורה אנונימית. יש לנו ניידת אחת. אנחנו יוצאים פעמים בשבוע לאזור תל אביב, הבורסה, תל ברוך".

איך התחיל הרעיון של המרפאה הניידת?

"המרפאה הניידת הוקמה בעקבות עלייה בתחלואה במין ומתוך ראיה שצמצום התחלואה במין הוא אינטרס של המדינה. התחלנו בדירות הדיסקרטיות. בהתחלה הייתה הרבה חשדנות ולאט לאט מכירים אותנו, פותחים את הדלת".

מי מאייש את המרפאה הניידת?

"עובדת סוציאלית, רופא, שני מתנדבים ונהג".

ומה עיקר הפעילות שלכם?

"את כל הבדיקות שעושים פה במרפאה, אנחנו מציעים גם בחוץ. ההתייחסות שלנו הוליסטית. מגיעים בתור בני אדם, מגישים אוכל, שתייה, בצורה הומאנית יותר. מנסים ליצור קשר איתן לטווח ארוך יותר. כמה מהן אנחנו מכירים מפעמים קודמות והן נבדקות כל שלושה חודשים. אנחנו פונים גם ללקוחות ברחוב. מחלקים חוברות הסברה".

 

פחות מחיה

לקראת סיומו של יום הסיור, אנחנו יוצאות מהתחנה המרכזית הישנה אל לבה של דרום תל אביב. כל הדימויים שהיו לי על אזור זה מתממשים בזה אחר זה: הלכלוך, הזוהמה, המזרקים על הרצפה.

מלווה אותנו דיויד פיקוויט, גבר חביב עם מבטא אמריקאי מובהק, מקים עמותת "דלת לתקווה".

בין מכון ליווי למכון למסאג'ים, דלת נפתחת ואנחנו יורדות לחלל רחב. הסתכלות מהירה סביב מגלה קפיטריה, חדר בגדים וחדר עם מיטות שעל חלקן ישנות בחורות. זונות.

איך הגעתם לכאן?

"נכנסנו למבנה הנוכחי לפני חודשים. הדירה הראשונה שלנו הייתה שלושים מ"ר ואחר כך עברנו לדירה יותר גדולה. כשקיבלנו מעמד של עמותה רשומה הגיע הזמן לגדול, חיפשנו מקום והגענו לפה".

מה יש לכם פה?

"יש לנו קפיטריה עם אוכל ושתיה. אנחנו פתוחים עד חמש ולא יכולים כרגע להחזיק את המקום פתוח עשרים וארבע שעות. כדי לתת שירות יום ולילה, צריך מישהו לשמור עליהן".

מי ממן את הפעילות שלכם?

"ארגונים פרטיים, לא הממשלה".

מה מניע אותך להפעיל עמותה כזו ומקום כזה?

"אני עושה את זה מאמונה. אני לא יכול לראות איך נשים סובלות ברחוב. עד עכשיו לא ביקשתי עזרה או כסף. מי שרוצה לבוא לעזור - בא ועוזר".

כיצד אתה רואה את התפקיד שלכם עבור הנשים?

"אנחנו בין מרכז הגמילה והרחוב. לפי דעתי, הצעד מהרחוב למרכז הגמילה הוא גדול מדי.

מי שעובדת ברחוב חושבת שהיא פחות מחַיה. מישהי שיושבת בחושך ועוברת כל כך הרבה טרגדיות - לא יכולה לדמיין תקווה יותר. היא ניסתה גמילה ולא עזר לה. היא לא רוצה לחשוב על זה. אנחנו פה כדי להגיע אליה איפה שהיא נמצאת ולעזור, להראות אהבה, לתת אוכל בלי תנאים, בלי שום דבר".

בלי שום תנאים?

"התנאי היחיד הוא שפה יש כבוד. לא מעשנים סיגריות, אין ריבים ומי שעושה בלאגן יוצאת. יד אחת לאהבה ויד אחת למשמעת".

 

סוף מסע

כשאנחנו יוצאות חזרה לרחוב וממתינות לשאר החבורה, קשה להתעלם ממבטי הגברים שסוקרים אותנו - חבורה של כעשר נשים, לבושות בפשטות, מאופרות קלות, נשים שלא ניתן לחשוד בהן כעוסקות בזנות. עם זאת, המבטים- מטרידים, סורקים, בוחנים כאילו מחשבים: בכמה ניתן לקנות את אלו הנשים. אותנו.

בדרך למונית, אנחנו עוברות ברחוב פין, רחוב הידוע בכמות מכוני הליווי הרבה שבו ואני מבחינה במכונית שעוצרת בכניסה לאחד המכונים. בחורה צעירה, בת לא יותר מעשרים וארבע, בת גילי, כחושה כשלד ניגשת אליה, מחליפה מספר מילים עם הנהג ונכנסת פנימה.

בסיומו של יום מסע, בפעם הראשונה, אני רואה ומבינה - לא זונות בדירות יוקרה ולא סטודנטיות שמממנות לימודיהן בדרך שובבה - בחורה צעירה, רעבה למזון, מכורה לסמים, ללא ברירה - מוכרת את גופה.

 

 

 

 

 

 צילום: עינת ויינבוים

 

 

 

 

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש