חיפה, חיפה עיר עם עתיד?

ראשי >אילטורים>חיפה, חיפה עיר עם עתיד?
paper

 

אני אוהבת את חיפה. זו העיר שבה נולדתי, חונכתי ועוצבתי.  אני אוהבת את האווירה הנינוחה, את השקט של שבת בבוקר, את השפיות היחסית של התושבים ואת הנופים. אני אוהבת את היכולת לציין בפניי חבריי התל אביביים, שלמרות המפעלים התעשייתיים, תל אביב עולה על חיפה בזיהום הסביבתי. אני אוהבת להטיח בהם שחיפה נבנתה עם הפנים לים ולא עם הגב מופנה לו, כמו היחס שלהם לשאר תושבי המדינה. אנחנו מסתכלים קדימה, אני אומרת. אני אוהבת את העובדה שאני תמיד נהנית להשוויץ בפוטנציאל העצום שיש לחיפה להתפתחות אורבנית, צעירה ושוקקת חיים. אני אוהבת לנאום בלהט שחיפה עוד תעקוף את תל אביב. שאוטוטו זה מגיע, המהפך שכל תושבי חיפה מייחלים לו.

המציאות העגומה, זו שנודעה ביכולתה לחבוט בחוזקה על השכם, מספרת סיפור אחר. היא מספרת על חיפה האפרורית, המזדקנת וחסרת התרבות. חיפה שאין אפשרות לבלות בה בלי רכב. חיפה שהתחבורה הציבורית בה עלובה. חיפה ללא אמנים, ללא יצירה, ללא פסטיבלים וללא מקומות בילוי. מה שבערגה המקצועית נקרא בפשטות: חיים. זוהי העיר עם ריכוז הסטודנטים הגבוה ביותר, אך הם לה תיירים מזדמנים. זוכים בתואר הנכסף, אורזים את המזוודות ופונים מרכזה. 

השנה גם אני מצטרפת אליהם. אני מסיימת את התואר ועוברת לתל אביב. אין לי ברירה. העיר שלי מתכחשת לי, מנדה אותי ודוחפת אותי אל מחוץ לגבולותיה בבעיטה חסרת רחמים. כזה הוא האבסורד שבנטישה החיפאית. חלקו הארי של עוזבי העיר, ואני ביניהם,  כלל לא מעוניין בנדידה הבלתי נמנעת לעיר הלבנה. בלבבות היורדים זועק בגאון הפטריוטיזם המקומי הנודע. אבל אני נמצאת בשנות העשרים לחיי ואני רוצה להרגיש בגילי, ולא  כבת  ארבעים לאחר לידה שלישית ומשכנתא רביעית.

אז מדברים על קמפוס הנמל, החייאת שכונת הדר-כרמל והמשך פיתוח המושבה הגרמנית. מדברים, מתכננים ותולים שלטים פרסומיים על חיפה המתחדשת לצד הכבישים הראשיים. בפועל, עירי מוחזקת על מכונות החייאה ואני לא רוצה לצפות בעירייה מנתקת אותן סופית מהחשמל. אם חיפה תשתקם, אהיה הראשונה לחזור. בינתיים, אני בסך הכל רוצה לחיות קצת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

2 תגובות לכתבה
2. (משתמש/ת אנונימי/ת) 2012/05/28 10:54
1. (משתמש/ת אנונימי/ת) 2012/05/28 01:30
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש