זה שוב הגשם הראשון

ראשי >המין החזק>זה שוב הגשם הראשון
paper

השבוע הדיכאון הכריז על בואו ועכשיו זה רשמי - החורף הגיע! הנשים מביניכם בוודאי מהנהנות בהסכמה, הגברים מביניכם מפגינים כדרכם בקודש את מיטב קור רוחם בקשיחות יתרה. פה ושם נמצא גם את אותם יפי הנפש, אלה שמעזים לרטון על ארצנו שטופת השמש בה החורף הוא רק עוד ערך במילון ותו לא, אלה המכירים בסגולות הגשם ומתעלמים לגמרי מהיותו הורס פֶנִים ומשבית שמחות, אלא מצטטים את דבר ה'-"גשם זה ברכה" ובו בזמן נושאים מבטם אל על.

 

את האחרונים אני לא מחבבת במיוחד. הם מתרצים ומצטדקים באומרם כי באותה תקופה מבורכת האוויר הקר והמשתק הוא בעצם נקי וטהור, ריח הרגבים והטחב נהיה לניחוח ארומטי והשמיים האפורים משחור, שאיבדו כל צל של תכול ומטילים אימה על נשים, גברים וטף, מעלים באוב מימי הצדיקים, בהם אלוהים נהגה להרשים במופתיה ולפתוח שמיים ערטילאיים.

 

 

"גשם בעתו, כמה עצב בא איתו

הכל עצר, הכל עמד, רק הגשם בא לו בזמן.

לו לא אכפת.

שבלילות שם קר מאוד

שבחולות קשה לבכות

שאין על מי להתרפק

כשבחוץ הגשם דופק"

 

 

 

בעונת החורף מיד מתחילות להתרוצץ להן שמועות בעניין הזוגיות המיוחלת והחסרה, מה שמוסיף לרווקות שבינינו עוד כמה טיפות מרות למדורת העצב בצֶל צלילי "November Rain", "Purple Rain" ועוד שירי שמאלץ למיניהם.

המיתוס המרחף מעלינו מבשר כעסקת חבילה עם העונה שבאה אחרי הסתיו, על בואה של הרומנטיקה לחיקנו. החורף בהווייתו מייצר חוויות לשניים. בדיוק כמו האמרה "צריך שניים לטנגו", כך גם החורף תובעני במצוות קירוב הלבבות. ובכל זאת, מסתובבות אי שם בבירת הכרמל הקרה גברברות מהודרות שלא יכולות לפצוח בשירת "שנינו יחד תחת מטריה אחת",  ואולי אף להזמין שלישי להצטרף אליהם. והחיים ממשיכים.....

 

הנשים שהנהנו ממש פה למעלה, עונות לשם, ותסלח לי אלוהים, רווקות. עכשיו הן ודאי מזדהות עם כל אות ואות. אם פעם יכלו להמשיך להתיימר להתכסות באצטלה פמיניסטית משהו, ובכן שתם לו עידן. משהו בעונה הדביקה הזאת מחייב את מציאתו של אותו פרטנר, גם אם זמני וחולף, גם אם הוא בובתי- שיהיה יפה וישתוק, אבל שיהיה שם, שיהיה כאן! ולא יצהיר בנונשלנטיות אופיינית שחם לו, כשאני רוטטת וחיוורת מקור, פשוט תחבק ויהיה טוב, מילה של אישה (אם היא שווה משהו).

 

כל שנה אחרי שהחורף חולף לו, אנחנו נאנחות אנחת רווחה ומקוות שבחורף הבא יהיה יותר טוב. סו דיר ליידיס, שאו תפילה עימי- שהגשם יפסיק להתדפק על חלוני במסווה של צלילים רומנטיים, זאת אותה הגברת רק בשינוי אדרת. שברבי קן התורן יהפוך לברונט ויצבע לי את השלכת בירוק. והלוואי הלוואי שסי היימן תוכל להמשיך לשיר ש"מלחמות כבר לא קורות בחורף".

אמן.

 

 

 

 

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש