בלי סודות

paper

 

סרט חדש של אבי נשר ('הלהקה', 'דיזינגוף 99', 'סוף העולם שמאלה') תמיד מלווה בציפייה ארוכה. הוא ידוע בתור פרפקציוניסט, כזה שאודישנים שלו דומים יותר למפקד אוכלוסין וזאת כדי לאתר תגליות חדשות. הפעם הוא העלה בחכתו את מיכל שטמלר, שאכן התגלתה כשחקנית לא רעה בכלל, אבל חוץ ממנה, רשימת הפרצופים המוכרים בסרט ארוכה יותר מבסרט של אוחובסקי.

בסרט 'הסודות' אנו עוקבים אחרי שתי בנות במדרשה דתית בצפת, שכל אחת מהן מורדת בדרכה. אניה בוקשטיין היא בתו של רב ידוע, חכמה בתורה, שמעיזה לחלום על להיות רב בעצמה. שטמלר לעומתה, משחקת בחורה פתוחה ומרדנית, שהוריה שולחים אותה למדרשה כדי למצוא לה שידוך. מול המדרשה עוברת לגור אשה צרפתיה מסתורית (פאני ארדן, מי שהיתה תגליתו וחברתו לחיים של טריפו, לא פחות), שהשמועות אומרות שישבה בכלא על רצח. היא מבקשת מהבנות למצוא לה תיקון, כפרה, מחילה מאלוהים. הן מרחמות עליה ומחליטות לעזור לה, גם במחיר של שבירת כמה חוקים בעצמן.

קשה שלא להשוות את הסרט הזה לקודמו, 'סוף העולם שמאלה': גם כאן הוא מתרכז ביחסיהן של שתי בנות, גם כאן הוא לא חוסך מהן ערום וסצינות לסבו- אירוטיות (קראתם נכון, לסבו-ארוטיקה בסרט על בנות דתיות), גם כאן הן מורדות, בדרכן, בעולם ממנו הן באו. גם כאן שלל שחקנים קומיים בתפקידים קטנים שנועדו להפיג את המתח. רק שב'סוף העולם שמאלה' היו מספר קווי עלילה במקביל לסיפור התבגרותן של הבנות ודמויות צבעוניות שעשו את הסרט לכיף גדול. כאן,  הדמויות הן חד מימדיות בשחור לבן וסובבות קו עלילה מרכזי אחד. אמנם שחקנים כמו גורי אלפי, אדיר מילר ועלמה זק מספקים קצת אתנחתא קומית, אבל הקומיות נמצאת בעיקר במניירות המוכרות שלהם ופחות בטקסט.

שם הסרט מרמז על סודות שעתידים להתגלות עם מהלך הסרט. בנוסף לכך, הצליח נשר ליצור אווירה של מתח ומסתורין בעזרת צלליות, תנועות מצלמה ושקט רועם מלווה ברוח חרישית לכל אורך הסרט. כל אלה קצת מטעים, שכן שם הסרט מתייחס, כנראה, לספר הסוד אותו פותחות הבנות כדי למצוא בו תיקון ואילו כל מה שאנחנו רוצים לדעת על אותה צרפתייה מסתורית (ללא ספק הזקנה הגוססת החטובה ביותר שאי פעם תראו) אנו מגלים בחצי השעה הראשונה של הסרט.

בסך הכל הסרט עשוי היטב, משוחק היטב ומבוים היטב, אך ההרגשה היא שהעלילה מתקדמת לאט מדי ולשום מקום.
 
הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש