עירית קפלן, הגרסא המלאה

ראשי >כתבות>עירית קפלן, הגרסא המלאה

 

רזה זה יפה. אם אתם בני התרבות המערבית, תכתיב האופנה הזה בוודאי מוכר גם לכם. עיתון נשים עם אשה שמנה על השער לא יעלה על הדעת והתעלמות מהמנטרות של 'לרדת בגדול', הריאלטי המצליחה של ערוץ 10, בלתי אפשרית.

בכזו תרבות רזון רודנית, מרענן כל כך להיתקל בעירית קפלן שהיא לא רק שמנה אלא גם יפיפיה, סקסית ודעתנית. בין אם אתם חובבי תיאטרון או מכורים לטלנובלה המצליחה של HOT 'האלופה', בוודאי יצא לכם לראות אותה. קשה להתעלם מנוכחותה הגדולה. לפני ליהוקה של עירית ל'אלופה' לא יכולתם למצוא בקאסט של טלנובלות ישראליות אף שחקנית שמנה (לא, נינט טייב לפני הפונינט לא נחשבת לשמנה!). אולי גם יצא לכם להיתקל בשם החצוף של ההצגה בכיכובה- "שמנה" שבוטה לא רק בשמה אלא גם בתוכנה.

באיזה גיל ידעת שאת רוצה להיות שחקנית?

"מאז שאני זוכרת את עצמי. בגיל ארבע או חמש, קיבלתי תפקיד של מלכת אסתר בגן. למעשה, את התפקיד קיבלה ילדה אחרת והרגשתי שהיא לא עושה את זה כמו שצריך ואמרתי שלא ככה עושים מלכת אסתר, פניתי לגנן ומייד קיבלתי את התפקיד. הייתי כל כך מאושרת שהרצתי את כל בת ים ואמא שלי לחפש לי שמלה מספיק נפוחה ומרשימה".

מתי החלטת ללמוד משחק?

"בתיכון למדתי במגמת משחק. איך שיצאתי מהצבא, בו שירתתי כקצינת חוויה, היה לי ברור שאני הולכת ללמוד משחק. התקבלתי מייד ללמוד משחק בבית צבי שהיה האופציה הראשונה שלי".

ואיך הגיבה המשפחה כשהקצינה המוצלחת החליטה שהיא הולכת ללמוד משחק?

"אף אחד לא התלהב מזה, תמיד קיימת חרדת פרנסה. אבא שלי חשב שאני מוכשרת בניהול ואמר שחבל שאני לא הולכת להיות עורכת דין עם הפה הגדול שלי. אמא שלי אמרה שמה שאני לא אעשה אני אצליח. אני לא כל כך שאלתי, תמיד הייתי ילדה דעתנית והיה לי ברור שאני אעשה מה שאני ארצה".

ניסית ללמוד משהו אחר?

"אפילו פסיכומטרי עשיתי רק בשביל שאבא שלי יהיה מרוצה. לא עניין אותי שום דבר אחר".

תאטרון בשמחה ובחדווה

איך הגעת לתאטרון?

"כשסיימתי את לימודיי בבית צבי, סיימתי בהצטיינות ומלצרתי שנתיים במסעדה תאילנדית "טוק טוק" עם מאיה דגן, היינו אז חברות. תמיד חלמנו להגיע לתיאטרון, עם כל ההצטיינות אף אחד לא מחכה לך בחוץ. תמיד הייתה לי תקווה וידעתי שזה יקרה, החלום שלי היה לשחק בקאמרי. יום אחד קיבלתי טלפון לסלולרי כשעבדתי במסעדה והוזמנתי לאודישן. האודישן הראשון שלי לתיאטרון. בסוף קיבלתי את התפקיד ומאז אני שם בשמחה ובחדווה".

איזו דמות שעשית הכי אהבת?

"אני לא מסוגלת להחליט. כל אחת שונה וכל אחת אני אוהבת. אני לא בתפקידי המאהבות הקטנות, הרזות והשבריריות אז אני צריכה לקבל תפקידי אופי, שלטעמי הם היותר עסיסיים ומהנים. התמזל מזלי לשחק דמויות מדהימות, כל אחת והפסיכוזה שלה. אהבתי לשחק את שייקספיר וחנוך לוין ואת הלן (דמותה ב"שמנה", מ.ה) אני אוהבת אהבה אמיתית".

בקרב העמיתים והמורים מבית הספר למשחק, באודישנים, בסוכנויות שחקנים – האם אמרו לך שאם תרדי במשקל זה ישיג עבורך הרבה יותר תפקידים?

"לא אמרו לי משהו כזה, אבל כשאני הגעתי לסוכנות אחרי בית ספר הייתי הרבה יותר רזה מהיום, 30 קילו פחות. ההשמנה שלי מהשנים האחרונות בעקבות משבר אישי. הסוכנת שלי אמרה לי שאני במשקל אמצע - 'או שתורידי מעכשיו 15 קילו פחות ותהיי ממש רזה או שתעלי 15 קילו ותהיי שמנה. האמצע עובר מסך מוזר'. בעקבות משברים עברתי לצד השני. אם ארד עכשיו 30 קילו אני אחשב לרזה". לגבי המראה שלי – הדבר הראשון שחושבים כשרואים אותי הוא לא 'איזה שמנה'. חושבים יפה, סקסית, שופעת. אני לא חושבת על עצמי כשמנה ולא משתמשת במושג הזה. אני מעדיפה לומר שופעת כי שפע זו מילה יותר חיובית בקונוטציה שלה".

כבר הזכרת שאת אוהבת את דמותך הלן, את כועסת עליה שלא ירדה במשקל?

"אני מתה עליה. אני מאוד אוהבת ובכלל לא כועסת. הוא (המחזאי, ניל לאביוט, מ.ה) בנה דמות נוגעת ללב, מצחיקה ומלאת חן. אם הייתי מכירה אותה בחיים בטח הייתי מתחברת איתה בקלות והייתי אומרת לה להפסיק עם הבדיחות העצמיות. אם אדם לא שם לב לזה שאת שמנה ואת כל הזמן קודחת לו עם הומור עצמי ו'שמנה שמנה שמנה' זה מה שהוא יראה. יש להלן נטייה להתעכב על זה, לחפור בעניין הזה של בדיחות עצמיות".

את בוכה לפעמים בסוף ההצגה?

"אני בוכה כל הצגה. הבכי אמיתי לגמרי. זה חשוב לי, זה הכאב של הלן וגם שלי. זה מאוד עצוב. בעיני הסוף ממש מזעזע. כמו שהייתי מגיבה בחיים אני מגיבה בהצגה. זה כואב לי ומעיק ואז אני בוכה. אני מתייסרת כל יום מהסוף של ההצגה".

את לא כועסת כשאנשים בקהל צוחקים כשמתארים את דמותך כשמנה, דובה ושאר כינויים מעליבים?

"כשקראנו פעם ראשונה את המחזה מאוד צחקתי גם. צריך קצת הומור עצמי בחיים. גם קרטר וגם ג'ני, (הדמויות שלועגות להלן בהצגה, מ.ה) יוצאים לא שפויים והלן יוצאת די בריאה בנפשה. הקהל מספיק בר דעת ואינטלגנט לדעת שעם כל ההומור והצחוקים שיש בהם משהו פלסטיקי, צבוע ולא אמיתי ולקהל קל להזדהות עם הלן. מי שיוצאת שם המקסימה האמיתית, המתוקה, הנחמדה, הנעימה, הבן אדם זו הלן. וככה זה גם כתוב. המשרד ההיי טקי יוצא קר, מחושב, מזוייף צבוע, אובססיבי, חסר בטחון ובודד. כמו כולנו. הם מדברים מהמון חוסר בטחון.

ההצגה לא מדברת על שמנים בכלל אלא עלינו כחברה מאוד שיפוטית, מאוד מעיקה, חטטנית, דורסנית. חברה שלא מקבלת בן אדם באשר הוא. שיש לה תבניות איך צריך להראות בן אדם, איך צריך להיות מסלול החיים שלו. מי שנאמן לעצמו וחורג מהתבנית מוגדר כחריג ומוקצה. הוא לא באמת חריג. אני חושבת שכל בן אדם יכול להזדהות עם ההצגה. מישהו שלא נולד מאוד יפה או גבוה או חלק  - כל מי שלא עומד באידיאל היופי מרגיש שיש לו לכאורה לאן להשתפר. יותר טוב לעבוד על הפנימיות שלנו מאשר להשתפר חיצונית. הלוואי ואנשים היו משקיעים אנרגיה בהתפתחות רוחנית.

יותר מעניין אותי להיות רחבת אופקים מאשר לחשוב אם אני רחבה באגן. אם זה היה מעניין את כולם דברים היו נראים אחרת.

החברה ואני בכללותה הפכנו לרדודים ושטחיים ולא יקרה כלום אם נפתח עיניים ונראה שכדור הארץ מתחמם, שיש מלחמות וכיבוש ויש דברים איומים שצריך לפתור לפני ההשמנה, רזון, קמטים, בוטוקס. זה הבל הבלים בעיני".

אין ז'אנר נחות. יש שחקן נחות

איך ההבדל בעבודה מול קהל בתאטרון מול עבודה בטלוויזיה בסדרה "האלופה"?

"זה עולם אחר. בתיאטרון הפידבק מיידי, אין דרך לתקן, אין עוד טייק. אתה חייב לתת את ההופעה הכי טובה בלי קשר למציאות. הופעתי חולה וזה סיוט לעמוד ערומה, בקומבינזון, על הבמה ב40 מעלות חום. טלוויזיה זה אחרת, אפשר לתקן, לא צריך לשחק תמיד. מספיק שאני מרימה גבה ועושים קלוז אפ והעבודה נעשתה. זה מאוד קל וכיף. עדיין, אני לא מוותרת על התיאטרון".

מתריסים כנגד ז'אנר הטלנובלה שהיא זן נחות- מה דעתך בעניין כשחקנית תאטרון שמשחקת גם בטלנובלה?

"אין ז'אנר נחות. יש שחקן נחות. זה שטויות. אין היום כמעט שחקן שלא היה שמח לתפקיד בטלנובלה. זה ז'אנר מקסים שמספק עבודה, הקהל בבית אוהב את זה, נוח לקהל לברוח מהמציאות האפורה. אני אוהבת את הדמות שלי שם. האלופה היא עם המון כיף וצריך להתייחס בצורה הראויה".

לאחרונה ב- 'האלופה' הוצגה עלילה שבה בעלך, עובד, נוטל את גלולות הדיאטה שלך שמסכנות את חייו ומתאשפז בבית החולים – האם אהבת את הקו החינוכי של העלילה?

"אני עצמי ניסיתי כמעט כל דיאטה שקיימת אבל אני עדיין מנסה. אני לא בעד השמנה. אבא שלי נפטר לפני 3 שנים מדום לב כי הוא היה שמן–רזה בשיטת יו-יו. אני לא מטיפה להשמנה ואני עצמי ארזה. כשהתפקיד יגמר אני ארד במשקל כי זו העבודה שלי ואני רוצה לפתוח אופציות לתפקידים וזה גם פוגם באיכות החיים. אם זו התנשמות אחרי מעט ריצה, חוסר נוחות בגוף, קושי בקניית בגדים, קושי ללכת בחום בחוץ. זה לסחוב קילוגרמים על עצמך.

מכאן ועד שנאה עצמית, בולמיה, אנורקסיות הדרך ארוכה. גם אם את שמנה וגם אם את רזה – וגם אם אתה שמן או רזה, האדם צריך לכבד את עצמו ולאהוב את עצמו. אדם שמן לא צריך לומר 'אני שמן וטוב לי'. אין שמן שטוב לו, החברה לא נותנת לך להרגיש טוב ונעים, היא דואגת שתדע שאתה שמן מידי וזה מעייף לחיות ככה כל החיים.

בכל זאת, אני לא מקבלת את הדחיקה של החברה לצד. את זה אני לא אקבל ואני לא מוכנה שבטלוויזיה יראו רק שחקנים ושחקניות רזים ודוגמגישות למיניהם ואת מה שאני יכולה לעשות אני רוצה. בזה אני מרימה את נס המרד, לא בזה שאני מטיפה להשמנה – דבר שכמובן לעולם לא אטיף לו. כל הבית שלי עם מראות, אני מסתכלת במראה ואני יוצאת בבוקר ושמה מסקרה וסומק ומחייכת ואומרת 'יפיפיה' ויוצאת מהבית. אני לא מתביישת והולכת בחוף הים עם בקיני".

קשה להבין אם את משלימה עם עצמך והמשקל שלך

"אני אוהבת את עצמי גם ככה וגם ככה. להשלים עם המשקל אני לא משלימה, זה לא כיף לי. בוודאי שאני ארד. אני לא משלימה עם המשקל, במיוחד מבחינה בריאותית. זה לא איכות חיים. ברגע שההצגה תרד אני במטרה להשיל את זה אני בדרכי להרזיה".

מותר לשאול אם את רווקה?

"אני די אוהבת להשתולל, אני אוהבת בנים, לצאת ואוהבת בחורים. אבל אני עדיין רווקה. יש התחלה של קשר אבל אולי לא לאורך זמן. אני נהינת מהחיים, וזה מה שחשוב".
 
הערצתי את הגנן שלי
 

את מרגישה שיש מספיק ייצוג לנשים מלאות בטלווזייה ובתאטרון?

"לא מספיק אבל זה מתחיל. יש התפתחות, התקדמות. עכשיו יש פרסומת להוט עם בחורה שמנמונת מאוד סקסית ואמרתי 'שחקתם אותה, אתם גדולים'. התרגשתי מאוד לראות. היא לא שמנה אבל עגלגלה, מלאת חן. יפה, מתוקה. לרוב לפרסומות לוקחים כוסיות כאלו, בעלה חתיך והיא עדיין זורקת אותו, הסתכלתי ואמרתי 'יופי, קורה משהו!'. מתוך כל הבנות שנבחרו בחרו את העגלגלה, הסקסית".

הייתה לך דמות הזדהות כשהיית ילדה?

"תמיד אהבתי את האינדבידואליזם של מדונה. יש משהו בכוח של האישה שמדבר עלי. כנערה הסתכלתי עליה בתחושה של 'איך היא הגיעה מלמטה למעלה' איך היא עשתה את זה לבד, זה מה שהדליק אותי אצלה. עד היום אני חושבת שהיא מדהימה, יש לה כוח רצון של סוס, הלוואי והיה לי מכוח הרצון שלה יש.

העצרתי את הגנן שלי, שם טוב. כל כך אהבתי אותו ועד היום אני חושבת שהוא היה פורץ דרך בתחומו. ואת אמא, כמו כל ילד".
 
אופנה גדולה מהחיים

בין יתר עיסוקייך את גם דוגמנית הבית של אופנת 'רובנס'. איך הגעת להיות דוגמנית למידות גדולות?

"אני לא מייצגת אותם כבר. פנתה אלי הבעלים של החנות, רותי, ראתה את הכרזה ל'שמנה' ופנתה אלי, ראתה את ההצגה והייתי איתם שתי עונות והיה נחמד".

האם זה העניק לך את האישור שאת יפה וייצוגית או שתמיד היית בטוחה שאת נראית טוב?

"זה העניק להם את הזכות לעבוד עם בחורה יפה וייצוגית. הם בחרו אותי, ידעתי שאני יפה וייצוגית".

מה דעתך על חברות כמו ML שלקחו במשך שנים בנות רזות ואפילו אנורקסיות לייצג אותן (כמו מעין קרת)

"זה מביך וטיפשי והרגישו את זה בחישוב הכלכלי. אני יודעת שהרבה נשים גדולות ומלאות מאוד כעסו על זה ולא התחשק להן לקנות בחברות שמדגמנות עבורן בחורות רזות. אני בזה לזה ולא מתייחסת לזה ברצינות הראויה. לקרוא לבחורה במידה 42 גדולה זה מביך. כל חברה שתעשה מה שהיא רוצה, אני לא החשב הכלכלי שלהם.

ברגע שאדגמן חברה גדולה ולא אקבל סכומים של קמפיינים שמקבלת דוגמנית שמפרסמת את רנואר או קסטרו אני לא אתייחס לזה ברצינות. כשהלכתי עם רותי הלכתי מתוך אמונה במה שהיא עושה ואצלה באמת יש מידות מאוד מאוד גדולות לבגדים אבל כל אחת מהחברות הגדולות – עונות, מתאים לי, צריכות ללמוד שדוגמנית שמנה צריכה לקבל סכום כמו דוגמנית רזה. דוגמנית זו דוגמנית. יש נטייה לחשוב שאם את שמנה לא תקבלי 40,000 לעבודה. ההצעות הן הצעות מגוחכות. בארה"ב אין הבדל בין דוגמנית שמנה לרזה. הדוגמנות של המידות הגדולות פורחת ומשגשגת.

זה היה כיף והיה נחמד ואני לא יודעת אם אמשיך או לא אבל זה לא מה שמעניין אותי בחיים. כשלא עושים משהו שמעניין לפחות שתרוויח הרבה".
 
 
 
תנו לי חבל תלייה               מאת: תום הורוביץ

לא רק נשים שמנות אלא גם נשים מלאות, שופעות, גבוהות, נמוכות, כמה רזות ואפילו כמה גברים יצאו מאולם התאטרון בסיום ההצגה 'שמנה', בכיכובה של עירית קפלן. גם אני יצאתי. בוכה.

המשחק בהצגה נהדר, כל כך נהדר שהצופה מרגיש כמשתתף בשיחה בין חבריו שלו. הליהוק מושלם- תמר קינן בתפקיד החברה לשעבר הנירוטית, יפתח קליין בתפקיד קרטר החלקלק, מנהל המשרד בו עובד חננת ההי-טק הטיפוסי, הבחור הביישן אך הנאה טום שאותו משחק מיכה סלקטר. טום מתאהב בהלן בחורה שמנה שאותה משחקת עירית קפלן והשנים עוברים תהליך של הכרה או למעשה אי הכרה בקשר מצד החברה.

התהליך עצמו מצחיק לצופה בהצגה. את ההצקות והבדיחות של קרטר על השמנה, ההיפופוטם, האוניה, כולנו מכירים. רק השאלה היא מאיזה צד. בעוד הקהל צחק מהבדיחות, מהמשחק של קליין בתמונה "הכבדה" של הכבדה, אני ביליתי ב-לבכות. לבכות כי ההצגה אינה איזה מחזה דמיוני רחוק מהמציאות ואינו מדבר על ריקבון בחברה רחוקה שאינה מוכרת לנו- היא מדברת עלינו, על העולם 2007. עולם שבו הרזה הוא טוב והשמן- עליו מותר לצחוק אבל מאחורי הגב (בכל זאת, זה לא פוליטיקלי קורקט). עולם שמקדש רזון בכל מחיר שהוא ושבשבילו דוגמנית למידות גדולות היא כזו שמצהירה על עצמה כאנורקסית או השם ישמור, אחת במידה 42.

כך, בעוד שהקהל גאה בצחוק מההתרחשות על הבמה, אני בכיתי. בכיתי ויותר מכל רציתי לרדת למטה לבמה ולחבק את עירית קפלן שבניגוד לדמותה הלן, שכביכול אינה שומעת את הבדיחות שמספרים עליה, שומעת גם שומעת וכך כל הרבה פעמים, בכל כך הרבה הצגות.

יכול להיות שעוד הייתי משלימה עם ההצגה בסופה, אך כאן רק עלה רוגזי ויצא קצפי על התסריט. בסצנת הסיום, מבינה הלן כי טום לא מציג אותה לחבריו בגלל היותה שמנה והיא מוכנה להשתנות עבורו למרות שמעולם לא הייתה מוכנה לעשות שינוי שכזה בעבר. 'מוכנה להשתנות? את בחורה יפיפיה הלן, למה להשתנות?' אבל כנראה שזו הייתה רק זעקתי. המצב מחמיר כאשר טום אומר לה בפשטות שגם אם היא תשתנה היא לא תהיה מספיק רזה בשבילו ולכן הוא זורק אותה. זורק אותה!

כך, יצאתי בהרגשה מההצגה שכל מה שנשאר הוא רק שיגישו לי ביציאה חבל תליה ואפרוש לי לדרכי. כל ההצגה צחקו על השמנה, בסוף היא מוכנה להשתנות (דבר מרתיח כשלעצמו) אך למרות זאת אהובה זורק אותה בתואנה ששום שינוי לא יכול להיות גדול מספיק – אכן מסר חיובי.

עם זאת, את ההצגה שמנה אתם חייבים ללכת לראות. רק כשאתם צוחקים, תחשבו גם, תחשבו עלי.

 

 
הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש