הנהג שלנו חברמן

ראשי >אילטורים>הנהג שלנו חברמן
paper

בעצם הוא מלפפון חמוץ והוא לא ייקח אותנו לשום קיבוץ, די והותר לאוניברסיטה. לאחרונה שמתי לב שהבוקר שלי (שמתחיל נורא מוקדם, שזה נורא) תלוי באגד. כן, באגד. עצוב משהו- אך אלה הם חיי. לא בדיוק ורודים, יותר ירוקים, בדיוק כמו האוטובוסים הכעורים שלהם. והרי כל מה שדרוש הוא  'בוקר טוב' אחד וקמצוץ של חיוך כדי שהבוקר יהיה קצת יותר נעים. אבל במקום זה אני מקבלת מנה גדושה של נהגים חמורי סבר שכל שחפצה נפשם היא להירשם בספר השיאים של גינס: הכי הרבה אנשים באוטובוס אחד. ומילא שהאוטובוס מלא (לא ממש אכפת לי,  אני עולה בתחנה הראשונה), אבל מה עם זו שיושבת מאחוריי ומגוללת לנייד, ולכל היושבים מצדדיה מאחוריה ומלפניה (ובעיקר לי באוזן) את מה שעבר עליה, על החבר שלה, על החברה שלה ועל הכלבה שלה אתמול בערב. מאיפה לעזאזל האנרגיה הזו לנבוח ככה על הבוקר, ואיך ייתכן שכל זה קרה אתמול בערב, ומה עם הקרינה, הלו??? אבל זו רק ההקדמה למה שמחכה לי בדרך הביתה. וכמה שהיא ארוכה הדרך הביתה. אם בבוקר אני יושבת לי במושבי המרווח וכותבת טורים לפרספקטיבי אז בדרכי חזרה אני משלמת את המחיר (ולא זה הנקוב על החופשי חודשי). הנהג שבבוקר אולי לא מחייך, אבל לזה שבצהריים יש גם בקשות והכי כיף זה כשהוא מבקש "להתקדם פנימה בבקשה" שהרי יש עוד מקום שם בין הפח-למראה-רק-תיזהרו-מהדלת. קריאותינו 'נהג אין מקום' כמקהלת סרדינים מאולפת היטב היו נעלמות להן בחלל האוויר אילו היה כזה. ואנחנו מתקדמים כמובן (מאולפים או לא?) עד אשר עולה בידינו (יותר נכון באפינו) לזהות את סוג השמפו של זה העומד לפנינו (הרבל אסנס? יפה! קבל כרטיסיה מתנה). וזה עוד לא הכול- ניסיתם פעם לעמוד בנסיעת אוטובוס בעליות והירידות של חיפה? ובכן אם אינכם רוצים למצוא עצמכם מרוחים על שמשת הנהג (ושוב להיתקל בפניו חמורות הסבר), עליכם להתנפל על העמוד הראשון שפנוי ולאחוז בו משהייתם דמי מור בעיצומו של מופע סטרפטיז.

ובכן, בינתיים עד שאחסוך לרכב או עד שאסיים את התואר, מה שיבוא קודם (האופציה השנייה הגיונית יותר. במחשבה שנייה, אולי לא...) -   טוב שההגה בידיים של אגד.

הוספת תגובה

1 תגובות לכתבה
1. (משתמש/ת אנונימי/ת) 2012/05/27 23:22
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש