הלבן של העין

ראשי >אילטורים>הלבן של העין
paper

 שוב פעם אותו ריטואל קבוע של יום חמישי. אני מסיים את השיעור האחרון שלי בעשר, עולה על האוטובוס ב-וחצי, על הרכבת כחצי שעה לאחר מכן (אם אין פקקים בחורב) והופ – תוך עוד שעה וחצי אני בבית. איזה הרגשה של פרובינציאליות, להגיע מהפריפריה הרחוקה והמשמימה אל המרכז שוקק החיים, “הבועה”, המקום בו הכל קורה.

אני יורד בבית. שום דבר לא השתנה בשבועיים האחרונים. יורד לאיזה סיבוב או שניים בעיר, נוסע להיפגש קצת עם החבר'ה, להרגיש בבית. אחר-כך, בערב, אנחנו יוצאים, משחקים אותה בלהרגיש מגניבים. ברירת המחדל היא ת"א, שם הרי יש הרבה בחורות פנויות ויפות. אנחנו נכנסים לפאב ומוזיקת מיינסטרים פלייליסטית טיפוסית מתנגנת לה ברקע. שותים איזה כוס בירה שאת שמה כרגע איני זוכר (נו, הבלגית החדשה הזאת, עם המרקם העדין) ומדברים על עניינים שברומו-של-עולם-כביכול. קופצים לפאב שני, איזה קטע – בדיוק אותה מוזיקה. הפעם אני הולך עד הסוף ומזמין לעצמי כוס וויסקי.

כשאני מתעורר בבוקר, אני שם לב ששום דבר משמעותי באמת לא קרה בלילה האחרון. לא הצמחתי כנפיים, לא התחלתי עם איזו מלכת יופי, ובטח שלא הרגשתי יותר מיוחד מהממוצע.

בדרך חזרה במוצאי שבת מתחילה להציף אותי הרגשה טובה של לפני שבוע חדש. כאן, בחיפה, אמנם לא אמצא את המלוכה אבל אוכל להסתכל למציאות בלבן של העיניים. כאן לא אוכל לעולם להרגיש ב"בועה", כי כאן באמת הכל קורה.

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש