המלחמה שלא הייתה

ראשי >נותנים מאחור>המלחמה שלא הייתה
paper

ביום חמישי בבוקר, עוד נראו לו האיומים של השייך דוב קואלה, לפגוע בעיר דדר, רחוקים. לכן, גם כשבאותו הערב, פגעה רקטת סשה בקצה השני של העיר, לקח ל-א. עוד כמה שעות לעשות את ה"שיפט", להיכנס ל"מוד" מלחמה ולהתחיל להיות שמח, כי הנה, אוטוטו הולכים להפוך חייו האפרוריים למעניינים ואולי אף לקבל משמעות.

 

השייך קואלה, הבטיח שדדר תבער כמו סדום ותהיה לגיהינום. ההבטחות עודדו את א. עד מאוד, שכן זכר את אמרתו של החכם הזקן, רגע לפני שהתפגר, שהוא מייחל להגיע לגיהינום, שכן לשם שולחים את כל הבחורות היפות והנועזות, בעוד הפראיירים הקדושים עולים לגן עדן ומקבלים 72 בתולות זקנות, חסרות ניסיון מיני, ששמעו רק על תנוחה מיסיונרית.

 

ביום ראשון העוקב, החלו ליפול הסשות על דדר. פיקוד הצוואר קשה העורף, כמה מפתיע, לא יכול היה להיערך לכך בעוד מועד, וכך, קודם פגעו הסשות וקצרו מספר אנשים שהלכו אותה שעה ברחובות, ורק לאחר מכן נשמעה צפירה, כאילו ציפו שהאנשים יעמדו דום לזכר הקורבנות הטריים.

 

אך בכל רע ניתן למצוא טוב, ופגיעת הסשות בעוברי אורח התאימה בצורה נהדרת לתעמולה שציירה את השייך קואלה כרשע מרושע. פוליטיקאים באו להצטלם במקום האסון, בו פגעו הסשות. זכורה במיוחד הופעתו של שר האורוות, דוד מיץ-פז, שהגיע לזירת ההתרחשות, הרים את שרידי הרקטה ואמר "זה נשק, אין ספק שזה נשק ולכן, אין לי ספק שזה נעשה על ידי אויבינו, כי רק הם מרושעים ועושים שימוש בנשק". כולם הריעו לו, כאילו אמר דבר-מה חכם.

 

תוך זמן קצר, מנפילת המטח הראשון, החלו להימלט תושבי דדר, ואיתם, גם אנשי יתר ישובי הסביבה. את הכלבים והחתולים השאירו מאחור, מופקרים לגחמותיו של השייך קואלה.

במשך הימים הבאים, העיר נראתה כעיר תחת עוצר וולונטארי.

א. די העריך זאת, שכן זיהום האוויר פחת פלאים באין מכוניות נוסעות ועם השבתת התעשייה המקומית. גם המולת הרחובות הסואנים ההומים בבני אדם בדרך כלל, נעלמה כלא הייתה. דווקא המלחמה, שנתפסת כאירוע רועש, לימדה את א. שקט מה הוא.

 

הדבר היחיד שהטריד את מנוחתו של א., זולת כמובן הסשות שנפלו מספר פעמים ביום אחת לכמה ימים, היה צפירות השווא שנבעו מהפאניקה של אנשי פיקוד הצוואר ורצונם לכסות על עכוזם. הן החלו עם הנץ החמה, קצת לפני שהתרנגולים התעוררו. א. היה כסהרורי מחוסר שינה בשל ההשכמות המוקדמות המאולצות.

 

א. שהיה אזרח שומר חוק, הקפיד לרדת למקלט בהישמע האזעקה. מסיבה זו, את המקלחות עשה בבגד-ים, למקרה שפתאום תישמע צפירה ויפגוש אח"מ. מסיבה זו, גם מיהר לעשות את צרכיו, שכן לעולם לא ידע מתי תבוא צפירה, והוא חשש להיתפס עם המכנסיים למטה, כלומר סביב קרסוליו.

כאשר שמע על ביקור שר החוץ של צרפת בדדר, תהה א. מה יאמר לו במידה ויפגוש אותו במקלט. לאחר מחשבה ארוכה, הגיע למסקנה שישאל האם הוא רוצה לשכב איתו באותו ערב. אחרי הכל, זו השאלה היחידה שהכיר בצרפתית.

 

כעבור מספר שבועות, גם ל-א. נמאס. בשלב מסוים, הרחובות הריקים נהיים מעט מלנכוליים וגם חלחלה בו התובנה שכמה קילומטרים מדדר, שומו שמיים, חיים אנשים מעבר לטווח רקטות הסשה ולא רק שהם חיים, הם גם חיים.

 

מאוכזב מאי-הצדק שבגיאוגרפיה, לא הצליח א. לראות פתרון באופק. הוא ידע שבמוקדם או במאוחר, כפי הנראה במאוחר, יגיעו הצדדים לפשרה, שתביא אותם למקום בו התחילו, בדומה למנצחים בריצת 400 מטרים, אך לא יכול היה לדעת מתי ובאיזה מחיר.

 

בשלב הזה, הקיץ א. מחלומו, לעוד יום של קיץ בחיפה, מתוך חלום הזוי, רק כדי לגלות שחיזבאללה חטף שני חיילים בגבול ישראל-לבנון ושצה"ל נערך לחלצם.

 

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש